דילמה על אהבה, ניצחון התאגיד עליי, ושבעה שירים

דילמה שיש לי.

בזמן האחרון היאהו שלי מעצבן אותי. מאוד התרגשתי כשיאהו שידרגו את עצמם למראה דמוי האוטלוק שלהם. זה מאוד נחמד. אבל בזמן האחרון כשאני נכנס ליאהו אני רואה משהו מאוד מטריד. "93% מנפח התיבה כבר מנוצל!" צועק אליי היאהו שלי באדום לוהט כשאני בא אליו בבוקר. כשכבר חשבתי שהימים שבהם אני נאלץ למחוק אימיילים חלפו, מסתבר שלא כך. שנים התבססתי על כך, שלפחות באינטרנט, אני אוכל לנצח לאכול את העוגה בחינם וגם להשאיר אותה שלמה.

אני והיאהו שלי כבר ביחד כמה שנים טובות, ואני ממש לא רוצה שניפרד. אני אוהב אותו, ואני חושב שגם הוא אוהב אותי. תמיד חשבתי שהוא ישמש לי כעדות חיה לכל מה שעברתי בשנים האחרונות וקיוויתי שככה נישאר תמיד. אני לא רוצה לעבור לגוגל או לפתוח חשבון חדש. יש לי ולו מערכת יחסים מאוד מיוחדת ואני אתגעגע אליו אם אני אעזוב. אני באמת באמת לא יודע מה לעשות. זו חתיכת דילמה.

ווידוי אנטי-חברתי, לא אופנתי, ורופס

אני אוהב את הג'אווה-צ'יפ בסטארבקס. מצטער.

אני חובב קפה איכותי גדול וחובב זכויות לפועלים גואטמלים גדול. שתי הסיבות האלו היו מספיק כדי לעזור לי להמנע מהמקום הדי מעצבן הזה שנקרא סטארבקס במשך המון זמן. אבל לפני כמה שבועות נתקעתי באיזה מקום שזה הדבר היחידי שהיה בו (איזה עיירה עשירה בקוניטקט, לא משנה), והיה חם, ונאלצתי לבחור משהו מהתפריט של סטארבקס. הג'אווה-צ'יפ הזה זה שילוב מנצח של קפה קר ואיכותי עם שוקלד צ'יפ מפורר היטב שממש קשה לעמוד בפניו. אם אתה רוצה הם גם שמים לך קצפת למעלה. אני אוהב קצפת וקשה לי להגיד לא. מאז כבר קניתי עוד שניים.

יכול להיות שהתאגיד הגדול והרע (שכזכור נשלט על ידי ד"ר איוול) מצליח לנצח אותי אותי? כי אם כן, זה יהיה מאוד מדכא. לפחות אני יודע שלמקדונלדס אני אף פעם לא אכנס! בעצם אולי כן אם יהיה חם וזה יהיה המילקשייק תות היחידי בסביבה.

שבעה שירים שאני אוהב בשבועיים האחרונים (לא לפי סדר מחייב):

  1. Please Please Me – The Beatles
  2. Heart of Gold – Neil Young
  3. Susie Q. – Creedence Clearwater Revival
  4. לו רק – מוש בן ארי
  5. Badfish – Sublime
  6. אוחתוכ בייבי – ברי
  7. War / No More Trouble – Bob Marley & the Wailers (בגירסה של בבילון בי בס, כמובן)

לא שזה מרגש יותר מדי, אבל חשוב שהעולם ידע.

מי שלא מכיר, שיכיר.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אינטרנט, אמריקה, מוזיקה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על דילמה על אהבה, ניצחון התאגיד עליי, ושבעה שירים

  1. שחר הגיב:

    "לפחות אני יודע שלמקדונלדס אני אף פעם לא אכנס! בעצם אולי כן אם יהיה חם וזה יהיה המילקשייק תות היחידי בסביבה."

    ואני תוהה, האם זהו משל לכניסה קרקעית צפויה של צה"ל לרצועת עזה?

  2. כן, אה?
    רק שאני מקווה שאת הקוד האתי שלי אני לא אשבור כל כך מהר כמו שכל כך הרבה אנשים שברו את הקוד האתי של צה"ל….

  3. אסתי הגיב:

    יקירי, אני מעריכה את מאמציך לשנות את העולם.

    אבל, תאגיד מקדונלדס הוא לא רוע מוחלט. הוא מקום נפלא לעשות בו פיפי ברחבי העולם והם לא מפלים אותך על סמך תשלום או אי תשלום…

    וקצת יותר רציני, במקדונלדס איטליה הם מעסיקים בכל אחד מהסניפים שלהם אנשים עם מוגבלויות. זה כן ראוי לציון.

  4. צודקת. זה אכן ראוי לציון. כמובן שרק אם מתעלמים מהעובדה שמקדולנדס אחראיים להרבה מהמוגבלויות של הרבה אנשים שמנים ולא בריאים. וגם נראה לי שיש כמה פרות שקצת מוגבלות בעקבות היחסים שלהן עם הרשת.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s