הבלוג וכותבו נמצאים במקום טוב

קצת רקע, למי שלא עקב: לפני חמש שנים מצאתי את המקום שגורם לי להיות מאושר. זה באמצע מיסיסיפי. מיסיסיפי זה באמצע שום מקום. ובדיוק שם נמצא המקום שממנו יש לי את כמה מהזכרונות הכי טובים שיש לי. פה גם פגשתי את זוגתי שתחייה (שחר, זה שאוט אווט אלייך – אני לא מסתפק ביהונתן גפן, אני גם מכסה את הפינה של יאיר לפיד…).

בכל אופן, לפני שבועיים הדרמתי לליבו של הדרום העמוק, אי שמה קצת צפונית לדלתא, לעוד קיץ במחנה.

(הערת ביניים: אני מנסה להיות לא קיטשי, אבל קשה לי, בכל זאת, מחנה…)

מהרגע שנחתתי פה לא הפסקתי לחייך ל24 שעות. באמת. היה לי כל כך כיף לחזור. המקום עצמו, האווירה, האנשים – הכל פתאום עשה לי כל כך טוב.

במהלך האורינטציה (הכנת הצוות שנמשכת כשבוע לפני שהמחנה מתחיל) היו לי כל מיני גילויים מעניינים – למשל שאני מבוגר בעשר שנים מחלק מאנשי הצוות – גילוי שאומנם זיזע אותי, אבל לא יותר מדי. סתם קוריוז מעניין. עוד משהו שהצחיק אותי שיש לא מעט חבר'ה שמדריכים עכשיו שנה ראשונה או שנה שנייה שהיו חניכים שלי. היום דיברתי עם אחד מהילדים המבוגרים יותר (נדמה לי שהוא בן 14 עכשיו) יותר שהיה חניך שלי לפני חמש שנים. תוך כדי שדיברנו, פתאום הבנו שהמדריך הנוכחי שלו, היה חניך שלי באותו קיץ שהוא היה חניך שלי, בסשן השני. זה מסוג הדברים שגורמים לי לתחושה מדהימה, לגאווה, ולכיף.

אני כל כך שמח להיות קשור למקום הטוב הזה, ולהיות קשור אליו במשך הרבה שנים. כיף לי לחזור וכיף לי להתנתק לחודשיים מכל הבולשיט הרגיל של החיים הרגילים במשרד (ואפילו שהמשרד הזה בניו יורק). אני לא צריך להתלבש יפה, אני לא צריך להסתובב עם ארנק או פלאפון. אני פשוט עושה כיף. זו הרגשה מדהימה לדעת שאתה עושה משהו טוב, ערכי, חינוכי, בצורה כל כך אינטנסיבית. כיף לי סתם להנות.

אני שמח שיש לי את ההזדמנות להיות בן אדם טוב, שעושה דברים טובים, ובאמת (ובלי טיפת ציניות) עוזר לעצב חיים של אנשים. יש אחד, ב', שהיום כבר נכנס לשנה שניה באוניברסיטה. לפני כמה ימים הוא סיפר לי על איזו שיחה שהייתה לנו כשהוא היה בן 15, וכמה היא השפיעה עליו אז, ואיך שהוא נזכר בה כשהגיע לאוניברסיטה, ואיך מה שאמרתי לו אז עזר לו. זו באמת הרגשה מדהימה. חוץ מזה, חלק די ניכר מהצוות שאני עובד איתו צמוד זה חבר'ה שאני כבר מכיר חמש שנים, מה שגם מוסיף לתענוג.

מאז שאני פה אני קורע את התחת. זה לא קל. יש המון מה לעשות, אבל אני נהנה מכל רגע כמעט. למרות שאני עובד כל יום בערך מהנץ החמה ועד הרבה אחרי שקיעתה, זה לא מרגיש לי כמו עבודה, אלא סתם כמו השקעה במשהו שאני מאמין בו ונהנה לעשות אותו.

טוב… אפילו לי יש גבולות ואני די מדהים את עצמי שהצלחתי לכתוב 432 מילה כל כך קיטשיות. אין מה לעשות, ככה זה. תתמודדו. הבלוג וכותבו באמת נמצאים במקום טוב. כשטוב לי, חומות הסרקזם, הציניות והטעם הטוב נופלות, ואני נוטה להיות קצת דביק. חוץ מזה, כתשעים ושש מעלות פרנהייט בחוץ, אין הרבה ברירה חוץ מלהיות דביק.

מצטער שנעלמתי קצת. אני אשתדל לעדכן יותר בתכיפות.

אה, וחוץ מזה, קנינו כרטיסים לפוליס בניו-אורלינס בסוף החודש. זוגתי תבוא למחנה לשבת, ניסע להופעה עם חברים, ונחזור לפה.

כיף. כבר אמרתי?

פוסט זה פורסם בקטגוריה זמנים טובים, מחנה. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הבלוג וכותבו נמצאים במקום טוב

  1. אלי הגיב:

    נשמע שאתה עושה חיים ואני שמח בשבילך…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s