העול של השמאלני

טוב, פעם…

פעם זה היה פשוט. פעם היית ימני שרצה את כל ארץ ישראל (למרות שלפעמים גם הסכמת להתפשר רק על עבר הירדן המערבי, אבל לא פחות מזה) וסלדת מ"הערבים שרוצים לזרוק את כולנו לים", או שהיית שמאלני: חובב זכויות אדם, בעד שלום, וכל זה. שמעת חדשות, חשבת את מחשבותייך בהתאם לעמדותייך, ודיברת על זה עם חבריך, שלרוב, גם הם, היו בעמדותייך. בין לבין גם התפתחה פה חברה על סמך הדיונים האלה.

והיום?

היום אין עמדות. ואם אין עמדות לא קורה כלום? נהפוכו – קורה הרבה. נחזור חצי שורה אחורה: למה אין עמדות? כי כמעט לארבעים אחוז מאזרחי המדינה לא היה מספיק חשוב ללכת לקלפי בבחירות האחרונות. אלו שכן הלכו, הצביעו ברובם לאהוד אולמרט (עמדה? זה לא ממש הכרחי. עמדה זה דבר שרק מנהיגים אמיתיים נדרשים אליו) ובהמוניהם למפלגת הגמלאים (זו ממש עמדה חדה וברורה כנגד. נגד משהו. לא יודע בדיוק מה). ומה קורה בינתיים? חוקי נירנברג מוצעים ונחקקים על ימין ועל שמאל. ולמה זה קורה? כי השמאלנים נעלמו. כי אין שמאל. כי לשמאל אין מה להגיד. וגם אם היה לו, ל"שמאל" מה להגיד, ספק אם זה היה משהו ראוי.

חוקי נירנברג אתם שואלים? באמת? בוודאי. איך תגדירו חוק מדינה שאוסר למכור קרקע לאדם שאמו אינה יהודיה? כל מיני חבר'ה מהאיחוד הלאומי, הליכוד וקדימה חברו יחד לחוק הלא מפתיע הזה. וזה באמת לא מפתיע. הרבה מהיושבים בציון ומהמאכלסים את כנסת ישראל הם גזענים וכדאי להכיר בעובדה הזאת. כל שבוע הם אומרים לעצמם בבית כנסת "אתה בחרתנו", ובאותה נשימה גם יורדים קצת על כל הגויים.

איזה עוד חוקים? מסתבר שמדינת ישראל לא מסתפקת בלתת למשמרות הצניעות האורתודוקסיות המהלכות בקרבנו למרר רק ליהודים את החיים. מסתבר שגם אם היית חסר דת (יש דבר כזה. זה אנשים שאיך נאמר, הוריהם חשבו שאין אלוהים, או ששמו אינו "השם", או משהו כזה…), מיררו לך את החיים בדרך לחיי זוגיות מאושרים אם בת זוגך. איך אני יודע את זה? כי במסווה של פרצת דרך מהפכנית שעבדו עליה שלוש שנים, החליטו שר המשפטים והראשון לציון (אותו דביל מ"רפורמי יכול לשמש כגוי של שבת") שמי שחסרי דת, יוכלו, סוף סוף, להתחתן בנישואים אזרחיים בארץ. וואלה יופי. באמת טוב לראות שאנחנו מרשים למי שלא מאמין במה שאנחנו מאמינים לעשות מה שהוא רוצה. ושלא תחשבו חס וחלילה שאם יהודיה רוצה להתחתן עם חסר-דת שכזה היא יכולה. מה פתאום. היא והוא עדיין צריכים שיהיה להם מספיק כסף כדי לקפוץ לכמה שעות לקפריסין להתחתן שם. פה אסור ללכלך את הגזע היהודי.

מאותה סיבה, שאסור ללכלך את הגזע היהודי בכל מיני גויים, אנחנו גם לא ממש עוזרים לפליטי רצח עם שמגיעים אליינו. שכחנו מאיפה ולמה באנו לכאן בכלל. פשוט שכחנו.

ועכשיו הגענו לאשמת השמאל, או למה שהיה פעם שמאל. שמאל אמיתי היה נעמד על הרגליים האחוריות שלו כבר מזמן מול חוקים כאלה. מהימין ומהאורתודוקסים אני לא מצפה לכלום. הם, כפי שכבר ברור לי הרבה זמן, גזענים במסווה של דתיים. פאשיסטים במסווה של אוהבי אדם (רוצים עוד? הנה. ועוד קצת, סתם בשביל הבידור). שמאל, אם היה פה כזה, היה מבין שהאתגר שלו הוא לא רק לצעוק איזו צעקה אומללה מדי פעם כשקורה משהו רע, אלא לדאוג לאלטרנטיבות, לצאת לכיכרות ולצמתים (כל הזמן! לא רק ביום השנה לרצח של המנהיג שלהם שמת) ולחנך לערכים שהוא מאמין בהם.

המאבק, כפי שכבר טענתי בעבר, הוא הכרחי ודחוף. חוקי גזע משתלטים באופן רשמי על המדינה שאנחנו חיים בה (ובוחרים לחיות בה! אסור לשכוח את זה. יש כנראה משהו שמשאיר את כולנו כל כך קשורים למדינה הזאת…), ואנחנו שותקים מולם. צודק יוסי גורביץ כשהוא אומר שמלכתחילה היינו גזענים, רק שידענו להסתיר את זה יותר טוב, אבל אחרי כמה עשרות שנים של קיום, היינו יכולים להתנער מהגזענות ולהיות מדינה דמוקרטית באמת. במקום זה אנחנו פוסעים בצעדי ענק לצד השני, לעבר מדינה יהודית,ולא דמוקרטית, בלבד. התפקיד הזה היה אמור להיות של השמאל. אבל אין שמאל. יותר מזה, אם לא יהיה פה שמאל, אז גם לא תהיה פה מדינה, לפחות לא כזאת שנרצה לחיות בה. אנחנו יכולים להרשות את זה לעצמנו? אני לא חושב. זה העול שלנו.

פוסט זה פורסם בקטגוריה הגורל היהודי, הימין, המחוקקים שלנו, זכויות אדם, ישראל, פוליטיקה, שמאל ישראלי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s