מחשבות שאחרי אחמדינג'אד

עברו יומיים מההפגנה המדוברת מול שערי קולומביה. כל מיני אנשים כתבו לי ורצו לשמוע איך הלך. האמת היא, שאני עוד לא בטוח איך הלך.

אני, חשוב אולי להבהיר, חושב שהיה נכון לתת לו לדבר. אני חושב שזה הראה יפה את מהותו וחשיבותו של מוסד אקדמי אמיתי ושל רצון אמיתי לנסות וליצור הידברות בינך לבין האויב שלך, משהו שאני מאוד מאמין בו. יחד עם זאת, אני חושב שהיה חשוב שמחוץ לאירוע שבו אחמדיניג'אד נואם תהיה הפגנה ראויה וגדולה כנגד המשטר ונגד המסרים שלו.

לצערי, ההפגנה מחוץ לשערי קולומביה לא הייתה ממש כזו. אני משער ויודע על בסיס מה שסיפרו לי אנשים שהיו בפנים שההפגנה בפנים אכן הייתה אחרת. היו בה ארגונים שונים, לאומים שונים ואג'נדות פוליטיות שונות. בחוץ לעומת זאת, היו מאות בודדות של, בעיקר, יהודים דתיים ימניים שהפגינו, לעיתים באגרסיביות מיותרת, בעד (מה שיהיה קשה להכחיש כ)עידוד לתקיפת איראן. עם זה לא היה לי נוח בכלל.

אני לא הייתי שם כי אני רוצה שיתקפו את איראן. אני הייתי שם כי מדובר במשטר חשוך, שבין השאר, גם מאיים להשמיד אותי. זה הכל. יכול להיות שהיה תמים מצידי להיות שם, אבל אני דווקא רואה חשיבות גדולה בזה שהייתי שם. הצלחתי לעצב, בנוכחותי, בשיחותיי עם הנוכחים ועם גורמים חיצוניים שהתענינו בהפגנה את הרושם שגם ליברלים, גם מי שלא רוצה לראות מלחמה באיראן, מתנגד למסרים של הנשיא האיראני. גם מי שחושב שחשוב לכבד את חופש הביטוי ואת החופש האקדמי, חושב שלא פחות חשוב להביע את דעתו נגד אותם המסרים עצמם.

ובגלל זה אני לא יודע איך הלך. טוב שהצליחו לארגן את מה שהצליחו לארגן. טוב שאנשים הפגינו בעד זכות הקיום של ישראל. רע מאוד שזה היה ימני ודתי. ופה אולי הייתי תמים – באמת חשבתי שמול נושא כזה יבואו גם היהודים והלא יהודים אוהבי זכויות האדם ושאר ירקות כדי להביע את מה שהם חושבים על המסרים של אחמדיניג'אד. הליברלים, שוב, נשארו בבית.

וזה רע. זה רע כי כל אלו שהפגינו בשם טובת ישראל ועשו את זה באגרסיביות ובאלימות (למשל לדחוף מפגינים שמחו נגד מלחמה עתידית נגד איראן, או לכסות את השלט שלהם בדגל ישראל ענקי) לא מדברים בשמי. הם מזיקים לי. חשבתי שיהיו שם גם אנשים שימחו על תלייה של הומוסקסואלים ברחובות טהראן או חיסול חופש הביטוי או הכחשת השואה. חשבתי שלא רק ימנים דתיים מתנגדים לדברים כאלה. להפך, חשבתי שקודם כל אנחנו צריכים להתנגד לדברים האלה, ולא לפחד להגיד את זה.

אז אולי הייתי תמים, אבל זה שווה את זה. היה כדאי לי, ולו כדי שהמפגינים נגד המלחמה בעיראק וזו העתידית באיראן ידעו שלא כל היהודים ולא כל הישראלים, ואפילו לא כל אלו שרוצים בטובת ישראל הם אלימים ומיליטנטים. וזה היה חשוב כדי שהמפגין שצעק עליי שאני "סלף הייטינג ג'יו" (ביטוי אהוב על הימין היהודי העולמי כנגד כל מי שאומר משהו שונה מהם) ידע, הוא וחבריו שסביבו, שלא כולם חושבים כמוהם, ושחלקנו נמצאים איפשהו על הקשת שבינו לבין אחמדיניג'אד. ויש קשת כזו. יש אפשרות ביניים שבין חיסול ישראל והפצצת איראן.

אז היה לי קשה ומתיש. כי מתיש לנסות ולהשאר אופטימי ולא להגרר לפתרון הקל שקורא לארה"ב לתקוף את איראן. ומתיש לחשוב על מה אם אני טועה ומה אם הם צודקים. "העניין האיראני הזה גורם לי להתגעגע לסכסוך הישראלי-פלסטיני", אמרתי לידידה שבאה איתי להפגנה ועובדת בשביל ארגון יהודי שמאלני. בו, כך אמרתי לה, יש לי לפחות תשובות ופתרון שאני מאמין שהוא הגיוני ושיכול לעבוד.

אני יודע שיש הרבה רבדים של הביקור הזה שאני לא מודע אליהם ושחסרים לי בשביל להבין את התמונה המלאה. קשה לי, למשל, אם הליברלים שהיו באולם והריעו כשאחמדיניג'אד אמר שעליהם לשאול את הנשיא שלהם למה הוא מגביל את חרויות הפרט שלהם. ברור לי שהוא עשה את זה מטעמים פופליסטים ולא מטעמי חופש הפרט, וזה משהו שגם כל המריעים אוטומטית נגד בוש צריכים לדעת ולהבין. מעניין אותי איך אותם ליברלים אוטומטים הגיבו כשהוא טען שהומוסקסואלים זו בעיה שלא קיימת באיראן. הם עדיין הריעו? האויב של האויב שלך הוא לא בהכרח חבר שלך, ואת זה, מחפשי התשובות הפשוטות שהיו באולם אולי עדיין לא הבינו.

קשה לי עם זה שאני במשך הרבה שעות גם אחרי ההפגנה המשכתי לחשוב על מה שראיתי שם ועל חוסר האונים שלי מול הבעיה הזו. שלט של מפגינים נגד המלחמה קרא " Ahmadinejad is bad. Bush is worse. There must be another way. No war on Iran!".  בהתחלה זה נראה לי גם כן שטחי, אבל בעקבות שיחה עם אותה ידידה ממקודם, התחלתי לחשוב גם על הנקודה הזו. עד היום, למרות כל האיומים, במבחן התוצאה, בוש גרם יותר נזק לעולם. הוא זה שאחראי למה שקורה בעיראק, והוא זה שאחראי לעוד כל מיני דברים בעייתים במדיניות החוץ האמריקאית שגורמת לכל מיני אנשים למות מסביב לעולם. אבל גם זו תשובה פשטנית, כי במבחן תוצאה אחר התשובה היא הפוכה: איפה הייתי מעדיף לחיות – תחת השלטון הרע של אחמדיניג'אד או תחת השלטון הרע של בוש? התשובה היא בוש. מה שבמדד הזה, עדיין שם את אחמדיניג'אד בצד של ה"רעים יותר". זה לא פשוט.

והמפגינים האיראנים-אמריקאים או אמריקאים שהתאסלמו והפגינו בעד אחמדיניג'אד ובעד "שאללה יצור פטריה אטומית מעל ישראל" (ראו תמונה). איך אני מתמודד איתם? אני אמור בכלל לנסות להתמודד איתם? יש הגיון בלנסות להבין את הרציונל שמאחורי השלט הזה? אני שוב תמים?

אני שואל את השאלות האלה ברצינות ומתוך רצון להבין. אני יודע שאין לי אפילו מעט מהתשובות בנושא האיראני. אני לא יודע פרסית ולא מכיר אף איראני. כל מה שאני יודע זה שמלחמה לא יכולה להיות הפתרון. שזה אף פעם לא פשוט כמו שזה נראה, ושעד היום, ודיברתי על זה עם הרבה אנשים, עוד לא שמעתי פתרון אמיתי, ענייני, מוסרי והגיוני להתמודדות עם מה שהאיראנים אומרים. יש לי רעיונות, יש לי כיוונים כללים, אבל זה כבר לפעם אחרת.

אה, והנה עוד קצת תמונות משולי ההפגנה:

אחד מהפליירים הקורא להפגנהאחד מהפליירים הקורא להפגנה

ועוד פרסומת להפגנה

ועוד פרסומת להפגנה

ליד השער של קולומביה. יותר מדי צלבי קרס והיטלר. די כבר.

ליד השער של קולומביה. יותר מדי צלבי קרס והיטלר. די כבר.

"צפור אם בוש הוא טרוריסט" וימני נודניק: "300 דולר קנס למי שצופר"

מפגין נגד ההזמנה לנאום

מפגין נגד ההזמנה לנאום

דיברתי אתמול עם אללה. אני לא בטוח שהוא בעניין.

דיברתי אתמול עם אללה. אני לא בטוח שהוא בעניין.

אני תומך ומברך את נשיא איראן, מחפש האמת. ונאמר, אמן.

אני תומך ומברך את נשיא איראן, מחפש האמת. ונאמר, אמן.

השתעממתי מלשמוע גרין דיי אז התאסלמתי והחלפתי את בילי-ג'ו באחמדיניג'אד. סתם. זו לא תגובה בוגרת מצידי.

השתעממתי מלשמוע גרין דיי אז התאסלמתי והחלפתי את בילי-ג'ו באחמדיניג'אד. סתם. זו לא תגובה בוגרת מצידי.

ובסוף ההפגנה ראיתי את על הרצפה בקולומביה.

ובסוף ההפגנה ראיתי את זה על הרצפה בקולומביה.

ואז ממש לפני שעזבנו את המקום, הופיע ההיונה הלבנה הזו משום מקום. נדוש, אבל לא יכולתי להמנע מלשים גם אותה פה כסיום לארועי היום.

ואז ממש לפני שעזבנו את המקום, הופיע ההיונה הלבנה הזו משום מקום. נדוש, אבל לא יכולתי להמנע מלשים גם אותה פה כסיום לארועי היום.

 

 

פוסט זה פורסם בקטגוריה "הסברה", אחינו שבתפוצות, איראן, אמריקה, אקדמיה, בוש, הימין, זכויות אדם, מלחמה, ניו יורק. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על מחשבות שאחרי אחמדינג'אד

  1. ערן הגיב:

    אכן דברים חשובים. אני שותף לצערך על כך שלא היו מפגינים 'ליברליים' בהפגנה, ושותף לתקווה כי האיום הנ"ל יפתר ללא שפיכות דמים

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s