סיסמאות פאתטיות, אולמרט מצליח?, הרציונל של רבין, והיידה ברק (לא אהוד)! – ארבע הערות.

1. אני לא מבין. בכל זאת לא התקדמנו בכלל משנות התשעים העליזות?

לתומי חשבתי שסיסמאות כמו "(פוליטקאי זה או אחר) יחלק את ירושלים" כבר לא רלוונטיות, ושאם אפילו כל שלושת ראשי הממשלה האחרונים דיברו על זה במפורש, אז כבר התגברנו על הדמגוגיה הזו.

אבל כנראה שהנשיא שלנו ממשיך להתפתל ולא לומר דברים כמו שהם באמת.

מצד אחד אומר פרס ש"אין ישראלים המעונינים לחלק את ירושלים", אבל מדגיש ש"בכל מקרה על המקומות הקדושים להשאר בריבונות ישראל". משל "לא רצחתי, אבל בכל מקרה עשיתי את זה עם האקדח ולא עם הסכין".

די כבר. נמאס מהסיסמאות האלה. ליברמן כבר התגבר עליהן, הגיע הזמן שאפילו פרס יוכל כבר להתגבר עליהן.

2. הייתכן שאולמרט עושה כמה דברים נכונים? ההצטברות של הנסיעה לאנאפוליס, הבלון שהפריח רמון, העסקה עם חיזבאללה, הנסיעה לשיחה עם פוטין אחרי הביקור שלו באיראן – כל אלו שהיו יכולים להחשב כ(מה שקרוי בימינו) "ספין" למופת. ניסיון לעשות משהו שיראה כאילו משהו קורה בזמן שמשהו אחר באמת קורה. אבל כשקורים הרבה כאלה, ובכיוון אחד (כלומר, כבר כמה שבועות שלא תקפנו בסוריה או משהו כזה), אנחנו עוד עלולים לחשוב שיש לראש הממשלה איזשהו כיוון פעולה.

אני לא יודע. באותו זמן נהרג חייל בעזה (כי, היי! שימו לב – אנחנו שוב בעזה דרך אגב!). אז מדברים על חלוקת ירושלים ועל עסקאות עם חיזבאללה וכל מיני דברים טובים כאלה, אבל באותו זמן בשטח שוב נהרגים חיילים בעזה. מבחן התוצאה, שוב, יוכיח את עצמו. דיברו על "התכנסות", ובאותו זמן פלשנו ללבנון, אז אני לא רוצה להיות שוב אופטימי יותר מדי. אבל הייצר האופטימי שלי שוב מפתה אותי להאמין שאולי בכל זאת יכולה להיות תקווה.

(ואין האמור לעיל להראות על איזשהו אמון או אמונה שיש לי באהוד אולמרט. אני עדיין חושב שמדובר בפוליטקאי קטן. אני רק מקווה שכמו כל פוליטקאי קטן, גם הוא עוד עשוי לעשות משהו חיובי).

3. יום הזיכרון לרצח יצחק רבין מגיע אלינו שוב במלוא הדרתו. הימין שוב רוצה להזכיר לעצמו ולנו שרבין בעצם לא היה כזה נחמד ושדי לפולחן האישיות הממלכתי-שמאלני שמעצב את רבין כמשיח.

הימין צודק בזה שרבין לא היה כזה נחמד. זו לא אמורה להיות הפואנטה של יום הזיכרון לרצח ושל "מורשת רבין". רבין לא היה איש שלום ולא היה אביר זכויות האדם של הפלסטינים. הוא היה פטריוט רציונליסט שהבין שבתוך עשור או שניים יהיה נשק גרעיני בידיים קיצוניות ואנטי-ישראליות ושיש רק דרך אחת רציונלית למנוע (או לפחות לעכב) מהנשק הזה מליפול על תל אביב, ושהדרך הזו היא הסכם שלום עם העולם הערבי. הרציונל הפשוט הזה הוא מה שחסר לנו וזו צריכה להיות המורשת של רבין. הרציונל שבשלום. זה, בסופו של יום, הסיבה העיקרית שלנו לרצות לעשות שלום. אם אנחנו רוצים לחיות, אנחנו צריכים את זה.

כל השאר, על זכויות אדם, על אוטופיה ועל קשרי ידידות, יכול לבוא אחרי זה. קודם כל אנחנו צריכים את האפשרות הפיזית והפשוטה להתקיים ולא למות.

4. ברק אובאמה הופיע באיזה כנס באיווה. איווה למי שתהה, זה שם באמצע. עיתונאי אחד הבחין בזה ש-, אבוי!, אין לו סיכה עם דגל אמריקה על דש חליפתו. לשאלתו של העיתונאי איך תיתכן החוצפה הזאת ולמה בדיוק הוא עושה את זה, ענה אובאמה שהוא פשוט מאוד חושב שלשים את הסיכה הפך בעיניו לאיזשהו סימן לפטריוטיות מזויפת, במקום לפעולה אמיתית. "את הפטריוטיות שלי", אמר אובאמה, "אני מראה בלב, ולא בסיכה על החליפה". אמריקאי, קיטשי, אבל הללויה!!

אני זוכר שבערך בבוקר של השתים עשרה בספטמבר הופיע ג'ורג' דבליו עם הסיכה המיותרת הזו. אני זוכר שכמה חודשים או שבועות אחרי גם אריק שרון התחיל ללכת עם סיכה יפה דומה עם דגל ישראל עליה. מאז כל פוליטקאי כמעט (ובעיקר הלאומנים הגיבורים שבהם, עיינו ערך גדעון עזרא או שאול מופז) עלה על מדים כל פעם לפני שהוא יצא מהבית וענד את הסיכה של המדינה שבשמה הוא לובש את החליפה. מזל שהם עשו את זה, כי אחרת היינו עוד עלולים לחשוב שהם מהצד השני. "המדינה שלנו תחת התקפה! בגלל זה חייבים לענוד את הסיכה!" ענו השמרנים האמריקאים לאובאמה.

אז נכון שאובאמה עדיין מועמד לנשיאות, ועדיין ממלכתי, אבל הצעד הקטן הזה, ובואו נודה בזה – באמריקה של היום גם מאוד חתרני ואנטי-פשיסטי באופן בולט, מוסיף לו המון נקודות בעיני. יש תקווה עם ברק?

פוסט זה פורסם בקטגוריה אובמה, אולמרט, אמריקה, השטחים, ירושלים, פוליטיקה, קמפיין 08', שלום, שמאל ישראלי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על סיסמאות פאתטיות, אולמרט מצליח?, הרציונל של רבין, והיידה ברק (לא אהוד)! – ארבע הערות.

  1. ערן הגיב:

    יישר כח על דבריך לגבי רבין. ממתין לתגובה לגבי יום השנה לרצח גנדי שצויין לפני שבוע בכל מערכת החינוך……

  2. אהבתי את זה שאולמרט אמר שגנדי היה מהראשונים שדיבר על מדינה פלסטינית ממערב לירדן. בלי שום ספק, זה מה שנזכור מהאיש.
    מעבר לזה אין לי יותר מדי מה להגיד. מדובר בשר (בלי קשר לחיבתי האישית העצומה לדעותיו) שנרצח בעת כהונתו, וברור לי גם שצריך להנציח אותו. השאלה היא מה המסר ומה מלמדים ילדים עליו. מכיוון שלא הייתי בבית ספר ממלכתי לאחרונה, אני מניח שהופכים את המסר שלו ל"פרווה" עד כמה שניתן בדיוק כמו שעושים לרבין ו"מורשתו".

  3. נתי (אחר) הגיב:

    אחרי שלושה סעיפים מבאסים (לא, אני כבר לא בונה על אולמרט, אם כי רק לפני כמה חודשים עוד ניסיתי להאמין בו), הסעיף הרביעי הוא נחמה קטנה. אם ארה"ב היא "הכל, ובגדול", אז כך גם בטמטום. מזל שבישראל עוד לא הגענו לזה, אם כי אין לי ספק שאנחנו בדרך.

    מה שמצחיק אותי בעיקר בלאומנות האמריקאית (פטריוטיזם, אוקיי), היא שלצד הבלה בלה בלה של ערכי האבות המייסדים, מדובר תכל'ס כבר לא מעט שנים בפטריוטיזם שמקדש את הרווח המקסימלי, ולא שום ערך קדוש אחר. זה די דומה לעובדי חברות מסחריות שאחרי שטיפת מוח (והבנה היכן מרוחה החמאה) מדברים על החברה "שלהם" כאילו היתה איזו משפחה. כמה נלעג.

    וברור שמכל המועמדים אובאמה הוא הפייבוריט שלי, אם כי אני מאמין יותר ליושרה של הרפובליקאי חסר הסיכוי והמוטרף מעט רון פול. (למה מוטרף? הוא בעניין של לבטל את מס ההכנסה לחלוטין ומאמין אדוק בשוק חופשי טהור)

  4. שחר הגיב:

    לנתי: שמת לב שכל שי לחג שאתה מקבל מחברה שבה אתה עובד (נקרא לה "איקס"), מלווה בברכה חתומה בידי "משפחת איקס"?
    האנשים שיושבים איתי במשרד אמנם מאוד נחמדים, אבל הם ממש לא המשפחה שלי. הקץ לניסיונות העלובים ליצור הזדהות עם מקום העבודה!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s