על צידו נטה הברוש, לא נשבר את צמרתו הרכין עד עשב

אחי, שיזכה לחיים ארוכים ובריאים, הביא לידעתי את המאמר הזה של דני סידס מווינט.

סידס צודק. שיר גורם לי לחשוב לא רק על המילים, אלא גם על ההקשר. בעיקר אם זה שיר טוב, והשירים של זילבר הם שירים טובים.

שירים הם זכרונות, רגשות ואירועים או תקופות בחיים שלי שהם ליוו. אני זוכר שלפני בערך 6 הייתה תקופה שאני וצ'חר היינו שותים בירה זולה הולכים ברגל חזרה לבית שלו בדרך הים ושרים את "פוזיטיב וויבריישן". קשה לי לשמוע את השיר הזה ולא לחשוב על ההקשר הזה. ככה גם בדברים גדולים יותר, או לאומיים יותר. "עורי עור", קשור אצלי לתקופה של תחילת האינתיפאדה. ניגנו את זה המון במחסום שבו שמרתי אז. מעבר לזה, אמן, או להקה, יהיו קשורים אצלי באירועים פוליטיים. בערך באותה תקופה של פוזיטיב וויבריישן, היינו בהפגנה של שלום עכשיו מול משרד הבטחון שהופיע בה דני ליטני. הכרתי אותו קודם, אבל מאז שמתי יותר לב אליו. כשאני שומע את "ימות משיח", זה מה שאני חושב עליו. כמעט כל אמן בשבילי, בעיקר ישראלי, הוא פוליטי. ככה אני, ככה ישראל בשבילי, וקשה לי להמנע מזה.

אריאל זילבר אכן הצליח להכניס את עצמו כבר מזמן למועדון המפוקפק של אנשים שמעצבן אותי לשמוע מה הם אומרים. אני לא רוצה להחרים אותו כי אני חושב שמדיניות של החרמה, בעיקר אם היא ממסדית, היא לרוב די מטומטמת ושטחית. יחד עם זאת, בכל פעם שאני שומע, מנגן, או נזכר בשירים שלו, אני גם חושב על מה שהוא אומר ועושה. בסופו של יום, יהיה לי קשה להמנע מ"הולך בטל", "ברוש" (שאני באמת מאוד מאוד אוהב), "רוצי שמוליק" ו"ככה את רצית אותי". לנסות ולהמנע מהשירים שלו יהיה להמנע מחלק מאוד מרכזי ואהוב עליי בתרבות שלי. כמחאה וכאות לחוסר שביעות רצון וגועל פוליטי ואישי מהאדם עצמו, אני בהחלט יכול להחליט שלא לשים לינק לשירים שלו מהבלוג שלי.

במקום זה, אני אשים לינק לפה, ואהיה קצת נודניק. ראו הוזהרתם.

בשנים האחרונות, בסיום של כל עצרת זיכרון לרצח רבין אמרו לי החברים שלי שבשנה הבאה הם לא יבואו. כל מה שיש לי לעשות זה רק לבקש ממכם שתלכו לשם. אם יש לכם עוד איזשהי תקווה שיהיה יותר טוב ושחייבים עוד לנסות, תלכו. זו הפגנה שלנו. זו לא רק עצרת זיכרון. תלכו, תזכרו ותזכירו שזו הפגנה פוליטית. ה"וועדים למען הדמוקרטיה" שבעולם לא יעלמו, הם רק יגברו ויתחזקו וככה גם כל האנשים שתומכים בהם. אם רק להם תהיה האמונה והכוח, אנחנו פשוט נפסיד ונעלם. אם חשובה לכם התקווה והרצון שהם לא ישתלטו עליינו וינצחו סופית, במוצאי שבת, השלישי בנובמבר, תהיו בכיכר רבין.

פוסט זה פורסם בקטגוריה הימין, ישראל, מוזיקה, שמאל ישראלי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s