אדוני, ראש העיר

כדרכי בקודש חזרתי היום מהעבודה הביתה בסאבווי. מסתבר שלא הייתי היחיד שמיהר לחזור הביתה כדי להדליק נרות, כי, מה רבה הייתה הפתעתי לגלות, שממש מאחורי עומד לו ראש העיר, מייקל בלומברג!

קטע, לא?

אז סיפור שהיה כך היה:

שלא כדרכי עליתי לקרון יחסית קדמי (הפעם כן עליתי מקדימה כי בדיוק סיימתי לאכול בוריטו מצוין בצ'יפוטלי אז נכנסתי לתחנה מכניסה אחרת. לא קשור לסיפור, אבל לצ'יפוטלי יש אתר מגניב). הבחנתי שיש צפיפות מוזרה בקרון, מה שבדרך כלל לא קורה בקרונות קדמיים. כנהוג בניו יורק, קודם כל האנשים ירדו מהקרון ואני חיכיתי לתורי להיכנס. ראיתי שיש איש אחד שעומד בכניסה לקרון ולא זז פנימה. ביני לבין עצמי תהיתי למה האיש הזה לא נכנס ומאפשר לכולם לצאת בנוחות, ורק עומד שם ומחייך לאנשים.

כשכולם יצאו אני נכנסתי, תפסתי את מקומי בקרון הצפוף בצורה מוזרה והמשכתי להקשיב למה שהקשבתי (הגרסה של הפלימינג ליפס ל"”[Just like] starting over של לנון מאינסטנט קארמה, האלבום שאמנסטי הוציאו לפני כמה חודשים למען דארפור. אלבום מומלץ מאוד, גם מבחינת השירים וגם מבחינת המטרה. טוב, אבל זה כבר סיפור אחר. חייבים להתמקד פה!). אחרי כמה רגעים התבוננתי סביב וניסתי להבין את פשרו של השוטר הגבוה במדים, עם הכובע על ראשו שעומד ומסתכל על כולם. אחרי זה תהיתי על המצלמה המרשימה שהחזיקה מישהי שעמדה לידי, ואז ניסיתי להבין למה היא מדברת עם מישהו עם אזנייה של מאבטח אישים שעומד לידה. לקח שנייה לאסימון ליפול, והתחלתי לחפש מישהו חשוב סביבי.

אחרי שלא מצאתי אף מועמד לנשיאות (הם בטח כולם באיווה), ולא את בריטני ספירס (היא בטח בהריון), ראיתי את מייק (אני מרשה לעצמו לקרוא לו מייק. בכל זאת, אנחנו שכנים) עומד מאחורי.

בנונשלנטיות של כאילו לא אכפת לי ולא שמתי לב עצרתי את המוזיקה וניסיתי לשמוע אם מישהו מדבר איתו ועל מה. פרט למישהי עם מחממי אוזניים שדיברה איתו על ניו יורק (נו באמת), מישהי שצילמה אותו באייפון שלה, וכמה התלחשויות לא נרשמה התרגשות מיוחדת.

מה שדי מעניין. בארץ כל מיני-פוליטקאי מתחיל ישר היה נתקל בכל מי שיש לו משהו להגיד ברחוב או איפה שהוא לא היה מסתובב. פה מתהלך לו ראש העיר הטובה בעולם, מועמד פוטנציאלי לסגן הנשיא הבא, והעולם די אדיש. מעניין.

בכל אופן, כשהגענו לתחנה של שמונים ושש, סימן מייק לשוטר הגבוה שהגענו, והם ירדו. בהתחלה חשבתי שהם אולי הולכים לאחוזת ראש העיר (שנמצאת בסוף הבלוק שלי) למרות שמייק עצמו לא באמת מתגורר שם, אבל איך שהם יצאו מהתחנה, השוטר הגבוה נשאר מאחורה, ומייק נכנס למכונית שחורה גדולה. אפילו חג שמח לא הספקתי להגיד לו.

כך חלפה לה תהילת עולם ואני פספסתי את ההזדמנות שלי להיות מייקל ג'י פוקס.

נו שויין. גם ככה קר מדי בעיר הזאת.

פוסט זה פורסם בקטגוריה ניו יורק. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s