נחתתי הבוקר, הנה קטעי מחשבות

1. שבועיים בארץ הביאו לי את ההבנה הבאה: כשאני חוזר אני קונה צבע, ולוקח על עצמי פרוייקט קטן, מי שרוצה להצטרף, מוזמן, למעבר ברחובות הערים האהובות עליי כל כך, ומחיקת כל "מוות לערבים" שאתקל בו.

הכתובות, כמובן, לא חדשות לי. אני מכיר אותן, בדיוק כמוכם, כבר שנים. אבל הסבלנות שלי לאדישות שלנו כלפיי היודן-ראוס הפומבי הזה די הסתיימה. על האדישות שלנו, "הטובים", אלק, קשה לי להבליג. יש תערוכה יפה ביד ושם, בו הייתי שבוע שעבר, שמראה מה זה "לא ראיתי, לא שמעתי, לא הרחתי". ככה אנחנו, וחייבים לשים לזה סוף.

2. בשבוע שעבר היה כתוב בהארץ (האמיתי, הייתי אצל ההורים וקראתי את זה על גווית עץ, לא באינטרנט. אז אין לי ממש לינק. תאלצו לסמוך עליי) שאולמרט דווקא בעד לפנות מאחזים, אבל ברק לא ממש מרשה לו. איכסה.

בשבוע שלפני זה הייתי עם קבוצת ה"תגלית" שאותה ליוויתי בארץ בכפר עין ראפה. ראיתי איך בלי למצמץ אנחנו יכולים להרוס בתים כשאנחנו רוצים. קראתי שגם בתל אביב אנחנו יכולים לעשות את זה. עד מתי נחיה עם הסינדרום שטוקהולם הזה שיש לנו כלפיי מתנחליינו?

3. וכשנחתתי בג'י אף קיי, חייכה אליי בריטני מאיזה מגזין והכותרת זעקה משהו על מחלת הנפש התורנית שלה. זה כמעט גרם לי להתגעגע לכותרת על אולמרט וברק. רק כמעט.

4. המלצה חמה אם אתם באזור יפו: לכו ל"נא לגעת". ראיתי שם את ההצגה "לא על הלחם לבדו" והתרגשתי. לא כי זה מעשה טוב, ולא מרחמים, אלא כי זה פשוט טוב וחשוב. שעתיים שם יכניסו את כל מה שאתם עוברים בחיי היום-יום שלכם לפורפורציות. גם הקפה שתשתו ב"קפה קפיש", שבו רק מלצרים חירשים, בכלל לא רע.

5. ובנימה אחרת לחלוטין: ראיתי את זה היום, ונעשה לי נעים בכל הגוף.


פוסט זה פורסם בקטגוריה אולמרט, אמריקה, ברק, הימין, זכויות אדם, ישראל, מתנחלים, פוליטיקה, שמאל ישראלי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s