ליברל, שמאלן ויפה נפש נכנסים לפאב

אחרי יותר מדי שעות השבוע של סי-ספאן, ובהחלט יותר מדי שעות של לקרוא מה כותבים על המירוץ בעיתונות האינטרנטית בארץ, יש לי עוד כמה דברים להגיד לקראת יום שלישי.

א. אין כזה דבר "טוב לישראל" או "רע לישראל". לטעמי, ג'ורג' דאבליו בוש, שמוגדר על ידי כל בכירינו ופרשנינו כגדול הידידים של ישראל, הוא בין הנשיאים שהסבו הכי הרבה נזק לישראל, בטווח הארוך והקצר. ממנהיג של המעצמה הגדולה בעולם אני לא צריך שיגיד אמן על כל מה שראש הממשלה הישראלי אומר, כמו שבוש היה עושה עם שרון, אלא שידחוף, אבל באמת ידחוף, אג'נדה שתוביל לשלום. בוש איפשר לממשלת ישראל להתחמק מכל אחריות לפרוץ, או ליתר דיוק, להמשך האינתיפאדה. הוא עצם את עינייו, ולפעמים אפילו בירך, על הרחבת התנחלויות. הוא לא איתגר את ממשלת ישראל כמעט בכלום בשבע השנים הרעות של כהונתו. לעומתו, ג'ימי קרטר, אויב הציבור היהודי מספר אחד אעלק, תרם למען שיפור העתיד הישראלי פי כמה וכמה. אם קרטר לא היה דוחף את בגין לשלום עם מצרים, למרות חוסר רצונו של השני, כנראה שלא היה שלום עם מצרים. נשיא אמריקאי צריך לאתגר את ההנהגה הישראלית, לא להיות "ידיד" שלה.

ב. "ידידות" לפעמים יכולה לפגוע במה שבאמת נכון לעשות. נשיא אמריקאי צריך לחשוב על מה נכון לעולם, ולא רק מה נכון לישראל. נשיא אמריקאי שתמיד יעמוד לצד ישראל, לעולם לא יוכל להתיימר אפילו להיות מגשר בין הצדדים או להיות זה שיביא את שניהם להסכמה. אם הפלסטינים טוענים שבוש הוא לא מתווך אוביקטיבי, הם צודקים, הוא הרי "ידיד" של ישראל. "ידיד גדול" אפילו. אנחנו צריכים נשיאה או נשיא שלא יחשבו כידידים, אלא כבעלי אינטרסים. האינטרסים שלהם צריכים להיות שלום תושבי ארצות הברית ושלום תושבי העולם.

ג. בהקשר זה יהיה יפה לצטט את ברק אובאמה מאתמול בלוס אנג'לס: "I don't want to just end the war, but I want to end the mindset that got us into war in the first place.". צריך, ודחוף, שמישהו יחליף את הדיסקט בוושינגטון. הרעיון של אובאמה לכנס ועידה עם מנהיגי העולם המוסלמי מיד לאחר היבחרו לנשיאות היה צריך לקרות ב-12 לספטמבר 2001. מאז שזה לא קרה, ולא קרה אפילו שום דבר דומה לזה, מצבה של אמריקה בעולם, ובעולם המוסלמי, ממש לא השתפר. זה אינטרס למען שלום עולמי לקיים דו שיח אמיתי ופתוח עם העולם המוסלמי. האינטרס הישראלי, אמור להיות כמובן חלק מזה, ולא רק איך ממשיכים לשלוט על גבעות שכם עוד כמה שנים. אין כיום מועמד שיצליח לדבר עם העולם המוסלמי כמו שברק אובאמה יצליח. מעבר לזה, אני לא חושב שיש היום מועמד שיצליח גם להקשיב להם כמו ברק אובאמה.

ד. אובאמה וקלינטון, בסופו של דבר, דומים במטרות שלהם. שניהם מהאגף היחסית יותר שמאלי במפלגה הדמוקרטית, שזה טוב בפני עצמו. אני מאמין ששניהם יהיו נשיאים יותר טובים מכל רפובליקאי. האהדה הנוכחית שלי לאובאמה נובעת לא רק מההערכה שאני רוכש אליו ולמה שהוא אומר, ולא משנאת הילארי, אלא פשוט כי אני יותר מאמין לו משאני מאמין לה. חשוב להדגיש – שניהם יהיו מועמדים טובים. שניהם יעשו לאמריקה, ולעולם, יותר טוב משבוש עושה עכשיו. אני פשוט חושב שאובאמה יכול לעשות הרבה יותר ממנה.

ה. אובאמה יהיה נשיא יותר טוב לאמריקה עצמה. אם לאמריקאים יהיה יותר טוב, גם לנו יהיה יותר טוב. מסר האחדות שלו קוסם לי הרבה יותר מחוסר האמפתיה שכל כך הרבה אנשים חשים כלפיי הילארי. אתמול ראיתי שתי אסיפות בחירות. האחת עם מישל אובאמה בדלאוור, והשנייה עם ביל קלינטון בדנבר. הזוג אובאמה בבית הלבן יהיה יותר טוב לאמריקה מאשר הזוג קלינטון. זה גם יהיה יותר נכון. אני לא יודע במה ביל קלינטון היה מעורב בשנים האחרונות, או בשנות כהונתו, אבל אסור שזה ישפיע על האינטרסים של הבית הלבן, או חלילה, יאפיל על האינטרסים של הילארי כנשיאה.

ו. להבנתי, יש לדמוקרטים יותר סיכוי לנצח עם אובאמה בראש מאשר עם קלינטון בראש. המסר של אובאמה ("שינוי") לעומת המסר של קלינטון ("צריך קלינטון בשביל לתקן מה שבוש עשה") קוסם ליותר אנשים, כולל רפובליקאים או כאלו שעוד לא החליטו. התירוץ של חוסר הניסיון שלו לא מחזיק מים. אני חושב שסנטור שכיהן ארבע שנים בוושינגטון יכול להצליח לא פחות ממושל ארקנסו שרץ לנשיאת ב 92'. אני חושב שזה גם אינטרס ישראלי, אפרופו "טוב לישראל",ולא רק אמריקאי או כלל-עולמי, שיהיה נשיא דמוקרטי בבית הלבן בעוד שנה.

בבלוג של רחביה ברמן התפתח מיני דיון מעניין על עצם העובדה שזה שאובאמה יחסית טרי, בסך הכל אומר שהוא עוד לא הספיק לעשות משהו רע. שזו לא חוכמה לבוא לקלינטון בטענות על השחיתות שלה או של בעלה, כי הם הרי מעורבים יותר זמן. וואלה, לא יודע. הניסיון שקלינטון מביאה איתה לא בהכרח קוסם לי יותר מהניסיון של אובאמה. הרקע שהוא מביא, העבודה שהוא עשה במהלך חייו כעורך דין וכסנטור, הם לא פחות ראויים מלהיות אשת נשיא במשך שמונה שנים. שוב, אני לא מבטל אותה, אלא רק את הטענה נגד חוסר הניסיון. ראינו כבר, גם אצלנו, איך פוליטקאים חסרי ניסיון עשו דברים רעים, וראינו איך פוליטקאים עם ניסיון עשו דברים רעים. מה שקובע מבחינתי, הוא האישיות ומה אני חושה שהוא או היא יעשו עם האישיות הזו. האישיות שלו יותר מרשימה אותי מהניסיון שלה.

בסופו של יום, לא אני ולא אתם, מצביעים. נצטרך לחכות בסבלנות כמו נתינים טובים של האימפריה ליום שלישי ולראות מה הם יחליטו, אם יחליטו.

בינתיים, שבת שלום.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אובמה, אמריקה, בוש, פוליטיקה, קמפיין 08'. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s