ההיתממות שב"מידתיות"

גורמים בשמאל (למשל כאלו) שחושבים שאפשר לעשות התקפה "מידתית" על הרצועה ולכן תומכים בהתקפה הנוכחית על עזה טועים ומטעים, ובעיני, הם אחת הסיבות לזה שהשמאל לא מצליח, ולא יצליח בקרוב (או בכלל) להוות פה אלטרנטיבה רצינית.

אין שום מידתיות בסוג ההתקפות שאנחנו עושים בעזה בכל פעם שאנחנו מגיעים למצב שבו אנחנו "חייבים להגיב" או למצב של "אי אפשר לתת לזה להמשך". אין מידתיות בשלוש-מאות הרוגים תוך פחות מיממה. איך שלא נסובב את זה, ואיך שלא נצדיק לעצמנו שרובם היו פעילי חמאס או חברים של פעילי חמאס, שלוש-מאות הרוגים ביממה זה לא "מידתי".

כמובן שהביקורת שלי מגיעה עוד לשלב שלפני המצב שבו "אי אפשר לתת לזה להמשך". ישראל סירבה למשא-ומתן לא פעם ולא פעמיים. ישראל המשיכה לשלוט בעזה גם כשלא הייתה לה לגיטמציה לעשות את זה. ישראל סירבה למעורבות בין-לאומית ברצועה כשהייתה יכולה להסכים. ישראל, גם ברגע זה ממש, בונה בתים בשטחים ומושכת עוד פלסטינים לחיכו של החמאס. ישראל היא שלא הסכימה לשחרר את גלעד שליט תמורת אסירים פלסטינים, ועכשיו, וואלה, מישהו יכול להבטיח ששליט ישרוד את ה"עופרת יצוקה" הזו? אני לא ממש יכול להמר על זה. בדיוק כמו שאני לא ממש מאמין ש"ההתקפה המידתית" תעזור לשדרות. גם אם יבוא שקט אחרי ההתקפה לכמה זמן, בסופו של דבר הרי נדבר איתם בצורה כזו או אחרת, למה לא לעשות את זה כבר עכשיו ולחסוך את הסבל הנוכחי?

אה, נכון. יש בחירות. באמת מזל שאהוד ברק "השעה" את הקמפיין שלו. כי לו הייתי ציני, ואני לא, אבל נגיד, בשביל התחביבים, הייתי אומר שלדעתי 300 הרוגים פלסטינים שווים לפחות שני מנדטים של "אמת", וזה בכלל שווה כי זה יוצא מהקופה הציבורית, ולא מהקופה של מפלגת העבודה. החשיבה של ברק היא מאוד הגיונית מבחינתו: יותר נמוך מעשרת המנדטים שהוא כרגע יושב עליהם הוא כנראה לא ירד ולא משנה מה. אפילו אם המבצע הזה הוא כישלון מהדהד, עדיין יהיו לו את העשרה האלה והקרירה שלו הלכה סופית. אבל אם המבצע יצליח, איזה יופי יהיה שם בעבודה. מר ביטחון איז בק. הכסא בממשלה של ביבי מובטח!

ואחרי שוך הקרבות, או עוד כמה ימים, יבואו כל מיני אנשים שעכשיו שותקים או תומכים ויגידו שזה לא מה שהם התכוונו. הם רצו "מידתיות". הם רצו רק 53-64 הרוגים ושכולם יהיו עם דם יהודי ו/או גריז משגרי קסאם על הידיים. הם לא התכוונו למאות, מתוכם לא מעט חפים מפשע, הרוגים. הם לא כמו ברק, הם האלטרנטיבה.

ככה זה היה במלחמת לבנון השנייה כשביילין מיהר לתמוך, וככה זה עכשיו כשהקולות שאמורים להיות שפויים בשמאל הפרגמטי ממהרים לחיכה הנעים של הממלכתיות. קשה לי להאמין שיש מישהו במרצ או במחנה שסובב את מרצ שבאמת חושב שהמתקפה הזו תהיה יעילה. פשוט נוח להם לחשוב שבאמת אין ברירה, נוח להאשים את החמאס, וכשזה לא יצליח, נוכל בקלות להתעלם מהכותרות שמיהרנו להפיץ רק שלשום על תמיכתנו במהלך הזה בדיוק. את זה שאנחנו לא יכולים לסמוך על הפאשלונרים שהביאו לנו את מלחמת לבנון השנייה גם כן נוח לנו לשכוח כרגע. בעיקר כי עוד שבוע-שבועיים נצטרך לתקוף אותם בתשדירי הבחירות ובבאנרים בווינט על זה שהם לא השתמשו ב"מידתיות" הנאורה שאנחנו, הטובים, קראנו לה.

פוסט זה פורסם בקטגוריה בחירות, ברק, מלחמה, מרצ, עזה, פוליטיקה, קסאמים, שמאל ישראלי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

14 תגובות על ההיתממות שב"מידתיות"

  1. בתנוע המתמדת הגיב:

    מילים נכונות…

  2. שחר הגיב:

    מה שאני מנסה להבין הוא האם אתה מתנגד לכל פעולה צבאית בעזה – כמו הפצצת מנהרות (ש"הנזק היקפי" שלה זניח) או חיסול משגרי קסאם שזה עתה ירו? האם גם אלה אינן מוגדרות "מידתיות" בעיניך?

    התקיפות של שבת-ראשון, שאמנם כללו קצת יוצר ממה שהזכרתי לעיל, היו לגיטימיות מבחינתי: מנהרות, מחסני נשק, משגרים. מובן שהייתי שמח לו היו נהרגים פחות פלשתינאים, אבל אני עדיין תומך בהן גם לנוכח מאות ההרוגים (הפעם כנראה באמת מדובר במאות הרוגים, להבדיל מ"הטבח בג'נין" של חומת מגן). הבעיה היא שהלילה כבר הפצצנו את המשרד של הנייה, ויחד עם גיוס המילואים שאושר, נראה שיש פה התחלה של היסחפות (בהנחה שהגיוס הוא לא עוד תחבולה של ברק). הסוד הוא לדעת מתי להפסיק; נראה לי שחלק גדול ממבקרי ההתקפות פשוט מניחים מראש שלא נדע מתי להפסיק, ושלכן המבצע ייגמר בכישלון ולא נשיג כלום. זה אמנם עשוי לקרות – כל יום שעובר מחזק את הדיעה הזאת – אבל עדיין לא מחויב המציאות.

    אני מתפלא שהזכרת את עניין המאחזים והבנייה בגדה. הוא לחלוטין לא רלוונטי ל"מידתיות". ברור שהבנייה לא משמחת את חמאס, אבל זו לא ממש הסיבה שבגללה הם נלחמים. אנחנו גם לא צריכים לפנות מאחזים כדי לשמח את חמאס, אלא כדאי למנוע את העיוות הזה, שבו למתנחלים מותר הכל והם מקבלים הכל – הן על חשבון פלשתינאים והן על חשבון ישראלים (רציתי לכתוב "ישראלים אחרים", אבל אני לא רוצה להתחייב על ישראליותם של המתנחלים). לכן צריך לפנות מאחזים כאילו אין קסאמים ולטפל בקסאמים כאילו אין מאחזים. ואגב, אין זמן טוב יותר לפנות מאשר עכשיו, כשהתקשורת עסוקה בעזה, החיילים והשוטרים ממילא מסתובבים בשטחים ומפזרים הפרות סדר (כרגע של פלשתינאים, אבל תוך ברור שתוך יום-יומיים המתנחלים "ינקמו" על זריקות האבנים) וחברי הכנסת עסוקים בהישרדותם הפוליטית.

  3. דותן הגיב:

    אני אבהיר:

    1. הייתי תומך בפעולה מסוימת ומצומצמת (אך עדיין מאוד בעייתית: ראה סעיף הבא) לו הייתי בטוח שמוצו כל האפשרויות האחרות. בשלב זה, אני די בטוח שלא מוצו כל האפשרויות האחרות להביא שקט לישובי הדרום (גילוי נאות: מהלילה גם אני בכוננות ספיגה). יותר מזה, ובדיוק כמו במלחמת לבנון הקודמת, עם כל דקה שעוברת אנחנו כנראה מפספסים עוד ועוד הזדמנויות להפסיק כשידנו, כביכול, על העליונה. לו היינו מפסיקים אחרי חיסול המנהרות וכולי, אז מילא. אבל מרגע שהפצצנו גם את המשרד של הנייה, גייסנו מליואים וכל היופי-טופי הזה, אני בספק אם אנחנו מתכוונים לעצור בקרוב. יכול להיות שאני טועה, אבל ניסיון העבר שלי עם ההנהגה הנוכחית במלחמות מטומטמות, מראה לי שאני לא טועה.

    2. מה שאתה עושה עכשיו הוא בדיוק מה שיצאתי נגדו. אתה חושב שאנחנו מסוגלים להגיב במידתיות. אתה אומר שאתה מוכן למה שעשינו בשבת-ראשון, אבל לא למה שאנחנו עושים החל מיום שני. אתה לא רואה עדיין, לדעתי, שאין רק שבת-ראשון בצורה מבודדת ממה שיקרה אחריהם. אנחנו לא יכולים לעשות משהו ולא להגרר להידרדרות שכמעט באופן ודאי תבוא בעקבותיו. זה בערך כמו להגיד שאתה מוכן לסבסטיה, אבל מגרון זה כבר משהו אחר. אין שום הבדל בינהם. אתה מאפשר למשהו להתחיל, ובעיקר כשאתה עושה את זה בצורה חסרת אחריות ומוך שיקולים פוליטיים (ופה אולי המקום לתקן את התחזית שלי לגביי המנדטים של העבודה: בסקר באתר הארץ הם כבר עלו ל-16 מנדטים!), אין לך שום אפשרות לשלוט על איך שזה ייגמר, ובטוח שלא להבטיח שזה ייגמר כשאתה תצא מנצח.

    3. הטיעון של הבנייה בשטחים בא להראות איך ישראל מתחמקת מלהרגיע את השטח ומפירה הסכמים שהיא התחייבה אליהם. לו הייתי פלסטיני בגדה, הייתי רואה שישראל לא עושה את מה שהיא הבטיחה לאבו-מאזן, ולכן יש מצב שהייתי נוטה לכיוון יותר מילטנטי, ומשם הדרך להשתלטות החמאס גם על הגדה, קצרה.

  4. שחר הגיב:

    לא בהכרח מסכים עם כל מילה, אבל עכשיו אני מבין אותך טוב יותר. לגבי 3 – הרציונל שלך ברור, אם כי לומר שהדרך מבנייה להשתלטות חמאס קצרה זו הגזמה.
    ושוב אציין שהדרך הכי טובה "לחבק" את מחמוד עבאס היא להפסיק הבנייה בשטחים ולפנות מאחזים, דווקא עכשיו. מפתיע שהממשלה הנוכחית תמיד העדיפה לשחרר שבויים על פני הפסקת הבנייה, למרות שהשחרור הוא צעד מעורר-מחלוקת בהרבה. אולי כי "קל" יותר לבצע מעשה נקודתי.

  5. משתמש אנונימי (לא מזוהה) הגיב:

    דותן,
    1. ציטוט שלך: "…וככה זה עכשיו כשהקולות שאמורים להיות שפויים בשמאל הפרגמטי ממהרים לחיכה הנעים של הממלכתיות. קשה לי להאמין שיש מישהו במרצ או במחנה שסובב את מרצ שבאמת חושב שהמתקפה הזו תהיה יעילה…"

    קשה, קשה לנהל ככה דיון ענייני כשאתה לא מנסה אפילו במילימטר להבין למה יש אנשי שמאל טובים וערכיים שתומכים בתגובה צבאית. ואם אתה באמת לא מאמין, כך למשל את עופר שלח – היום ואתמול:
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/832/151.html?hp=0&loc=203&tmp=2851
    http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/831/628.html
    (אני מקווה שלא צריך להתווכח שהוא אכן אחד כזה)

    2. ציטוט שלך: "…זה בערך כמו להגיד שאתה מוכן לסבסטיה, אבל מגרון זה כבר משהו אחר. אין שום הבדל בינהם…"

    יש כשל לוגי בסיסי בטענה: אני לא רואה שום הצדק שעשוי להפוך את מעשה סבסטיה למוסרי, גם כשהוא נעשה רק הוא לבדו, ללא מגרון.

    לעומת זאת, משיחות איתך, הבנתי שאם היית משוכנע שנעשה הכל על-מנת להגיע להפסקת אש, היית תומך במהלך.
    אז בבקשה: בוא ננהל את הדיון המהותי, בו גם דעתי אינה שלמה, האם נעשו כל הדברים ההגיוניים על-מנת להגיע להפסקת אש ולמנוע את המהלך הצבאי.

    3. מידתיות אינה דבר שצף בחלל לבדו. היא תלויית הקשר, תלויית סיבה.
    גם כאן השאלה האם הריגת 300 פלסטינאים, שרובם אנשי חמאס (אם אנחנו מקבלים את נכונות המידע), היא מדיתית, תלויה בסיבה, ולכן גם היא שוב חוזרת לאותו דיון ענייני שהוא הוא הדיון החשוב, ועליו לדעתי, צריך לתת את הדגש.

  6. עופר הגיב:

    שכחתי לציין את השם בתגובה הקודמת…

  7. דותן הגיב:

    שחר: אני לא חושב שהדרך קצרה. אני חושב שאנחנו מאוד מתענגים על היכולת שלנו להגיד שאוסלו נכשל בגלל שאש"ף היו מושחתים ובגלל זה רוב הפלסטינים (לפחות ברצועה) בחרו בחמאס. לא שאש"ף לא היה מושחת, אבל גם מאוד קל לנו להתעלם מהעובדה שמאז תחילת אוסלו יותר מהוכפלו מספר המתנחלים.
    חוץ מזה, אני מסכים איתך, ואני אשב פה ואחכה עוד יום-יומיים עד שגם אתה תוכל להגיד בפה מלא למה אין כזה דבר, לפחות לא בקונטקסט הזה, "תגובה מידתית". דווקא אצלכם יש הפגנות בחורב מדי פעם וגם באוניברסיטה, אני בטוח שהם ישמחו את תצטרף. אני אומר, עדיף עכשיו, ולא לחכות עד אחרי וינוגרד 3.

    עופר (אנונימי): קודם כל, אני חושב שהסיבה שהתגובה שלך לא אושרה זה כי באמת לא כתבת שם ואני צריך לאשר כל מי שהוא אנונימי. אין לך מה לפחד, יש לך שם יפה, תשתמש בו. זה לא "דה מרקר" פה ואני לא מתכוון לאכול אותך בלי מלח…🙂

    ולעניין עצמו:

    1. באמת שאני מנסה להבין את אנשי השמאל האלה. מה אני אגיד לך, הלוואי והעולם אכן היה מתנהל כפי שהוא מתנהל בראש של עפר שלח. כמו שכתבתי לשחר, אני בספק גדול מאוד אם מנהיגינו אכן מסוגלים לדעת מתי לעצור. זה גם יביא אותי תיכף לסעיף הבא. אבל לפני זה – אנשי שמאל תמיד, אבל תמיד, חייבים להעדיף הידברות על מתקפה. עפר שלח מפספס פה את הנקודה החשובה שגם כבר כתבתי, והוא – תסתכל במאמר הראשון שקישרת אליו – טועה ומטעה. המתקפה היא לא "בלתי נמנעת". היה אפשר למנוע אותה, היה אפשר לעשות עוד רגיעה וגם כזו יותר אמיתית, וגם היה אפשר להרחיב את התהליך במסגרת שיחות עם יותר גורמים, אבל כבר כתבתי את זה ואין טעם, אני חושב, לחזור על זה שוב.
    מעבר לזה, שוב, תסתכל בכותרת של הפוסט – אני חושב שיש בסיסמה הזו של מידתיות, היתממות. זה מה שמפריע לי. זה, וזה שאנשים משום מה פתאום סומכים על אולמרט ועל ברק, אנשים שעד לפני יומיים לא היו ראויים לא בעיניי ולא בעינייך לכלום, ובטוח שלא לשלטון על המדינה.

    2. סבסטיה אפשרה את אלון מורה שאפשרה את תפוח שאפשרה את איתמר שאפשרה את איתמר ג' שאפשרה את מגרון. אנחנו (כאילו לא אנחנו, הממשלה של המערך וכל אלה, אנחנו, כאמור, "האלטרנטיבה") הפכנו את סבסטיה למוסרית, ואז אנחנו מיתממים על זה שמגרון לא מוסרית. באמת אין קשר?

    3. (הבהרה: אני לא אוהב את החמאס. אפשר להמשיך?). ברור שמידתיות היא תלויית הקשר. תגיד, לו היית פלסטיני, והיו נהרגים לך ליד הבית 300 "אנשי חמאס", זה היה מטריד אותך שהם אנשי חמאס? מה היה יותר חשוב לך, שהם חמאסניקים, או שהם חלק מהעם שלך, אולי קרובי משפחה שלך, אולי סתם אנשים שהכרת? ותגיד, כל אנשי החמאס הם מטרות לגיטימיות רק בגלל שהם חלק מהצבא של האויב? אתה באמת היית מתייחס בסלחנות לו, חס וחלילה, היו נהרגים עכשיו 300 חיילים מאשר אם היו נהרגים, חס וחלילה, 300 אזרחים? אני מניח שכמו שאצלנו אין ממש הבדל בין אזרח לחייל, גם אצלם ההבדל הוא לא יותר מדי גדול, בעיקר כשהם נהרגים על-ידי האויב המשותף שלך, שהוא ישראל.
    אז לא, זה לא מידתי. 300 אנשים זה המון, עופר. אין מצב שמישהו בצד השני יכול לקבל דבר כזה בהבנה ולהגיד שזה מידתי בצורה כלשהי לבודדים שנהרגו על ידי הקסאמים שהם שלחו בשמונה השנים האחרונות. ההקשר שבו נהרגים 300 אנשים הוא בחלקו, נובע מחוסר היכולת של ישראל להודות שהיא תצטרך לקיים משא ומתן עם החמאס ולהמשיך ולהגיע איתו להסכמים, לפחות כל עוד הוא הריבון (החוקי!) בעזה. כל עוד זה ההקשר, לא אני, ובטוח שלא הם, רואים את המידתיות.

  8. שחר הגיב:

    2. אין קשר. סבסטיה לא מוסרית בפני עצמה. מתקפה בסדר גודל מסוים על עזה, כן (גם מבחינתך). הטיעון העיקרי שלך מובן, והוא שאין סיכוי לעצור את זה בנקודה הנכונה. הדוגמא פשוט לא טובה, למרות אי-אהדתנו למתנחלים.
    3. המידתיות לא מתייחסת לצד השני, שתמיד יחשוב שהתגובה לא מידתית – כפי שהדוגמא שהבאת ממחישה. המידתיות היא עניין של הצד השלישי, האובייקטיבי כביכול – שאר העולם. זה עניין של ריאל-פוליטיק: מה העולם חושב שמותר לישראל לעשות בתגובה? נכון לאתמול, חלקים נכבדים ממנו חשבו שאנחנו בסדר. מחר זה עניין אחר.

  9. דותן הגיב:

    2. לא מדוייק, אמרתי שמתקפה הייתה זוכה לתמיכתי (אפשר לחשוב מי אני…) אם הייתי מאמין שאין שום ברירה אחרת. כפי שאמרתי, זה לא המקרה כאן, אז מבחינתי כרגע גם מה שעשינו עד עכשיו הוא מוטעה.
    אלון מורה קיבלה אסמכתא מוסרית מהמדינה, כזכור לך, מה שאומר שהמדינה לא ידעה לעצור את זה בנקודה הנכונה. אני מקבל את זה שזו אולי לא הדוגמה המושלמת, אבל בכל זאת, כבר עברו איזו אלף מילים בבלוג ולא הכנסתי איזה זעם קטן על המתנחלים… הייתי חייב לעשות משהו.

    3. צודק. זו הזדמנות טובה לפרסם פוסט שהיה אמור להתפרסם לפנות בוקר, אבל בשלב מסוים פשוט נרדמתי מול המחשב.
    תסתכל פה.
    אני לא בטוח שיש לנו את תמיכתו של העולם, ואני די בטוח שעוד קצת זמן בכלל לא תהיה לנו אותה. אם ישראל תדע לעצור את זה "בזמן", ולא לחכות שהעולם יכריח אותה, ייטב.

  10. אייל הגיב:

    חשוב חשוב חשוב שתכתבו למרצ ותביעו מחאה על הגמגום הזה כדי לחזק את הקולות הטובים שם שמושתקים. כתבו לגומס, כתבו לכולם.

  11. יואב הגיב:

    אני רואה את עצמי בצד השמאל של המפה כי אני נגד ההתנחלויות ונגד שהייה בכל מקום שאנחנו מיעוט בו. יחד עם זאת אני תומך בפעולה בעזה. אמנם לא בפעולה קרקעית כי אני לא חושב שזה יפתור את כל בעיותינו אלא רק יגרום לחללים (כפי שכבר קרה לצערנו הרב) אלא אני תומך בכל ההפצצות של חה"א, חה"י ותותחנים. אני תומך בכך כי ישראל היא מדינה ריבונית ומדינה ריבונית צריכה להגיב לכל ירי שנעשה לעברה. הראשונים לירות בתום ההודנה היו הפלשתינאים ולכן אין כאן לדעתי מקום למבחן המידתיות כפי שאתה מציין. המידה צריכה להיות תגובה קשה לכל ירי. הבעיה שלך היא שאתה חושב שמו"מ או כוח רב לאומי היה פותר את הבעיה. בשביל להבין את מידת הטעות בקונספט לא צריך לבדוק את העבר הרחוק – החלטה 1701 עונה להגדרתך להפסקת אש ואלפי חיילי UNIFIL בדרום לבנון עונים להגדרה של כוח רב לאומי. האם איננו חוששים כעת מהתלקחות בצפון? אנחנו מאוד חוששים! אבל הסיבה היחידה לכך שנסראללה תרם תקף היא לא מסמך 1701 שלא מנע ממנו להתחמש מחדש או לפזר אנשי חיזבאללה במסווה אזרחי לאורך כל הגדר – הסיבה היחידה היא כנראה חוסר המידתיות כהגדרתך של תגובתנו הקודמת בלבנון.

    אין מה לעשות, כאלו הם שכננו. כאשר המלך חוסיין ניהל מו"מ עם הפלשתינאים בארצו, הם עדיין מתחת לפני השטח התחמשו גם כנגדו. כאשר המלך ביצע תגובה (לא מידתית בעליל בראייתך) בספטמבר 70 הוא הציל את ממלכתו ללא ספק. אני מקווה מאוד שנשכיל ללמוד ממנו במקרה זה.

  12. דותן הגיב:

    יואב –
    1. אתה מוכיח, שוב, את מה שאני יצאתי נגדו. תגובה ממוקדת כמו שאתה מציע (כביכול, כי כבר עבר שבוע וחצי מאז ובערך 300 הרוגים, כולל כמה – גם היום – בצד שלנו) מובילה בדיוק למצב שבו אנחנו היום. אנחנו תוקפים מהאוויר, הם תוקפים את ב"ש, אנחנו אומרים שאי אפשר לשתוק על זה ותוקפים קרקעית, והופס! הנה אנחנו בשישי לינואר, בלי סיום נראה באופק, ובלי שמצבנו יותר טוב. בקצרה – אין כזה דבר תגובה מידתית. גם לתגובה "המידתית" שעשינו ושאתה תומך ותמכת בה, יש השלכות שהן כבר מעבר ל"מידתיות", ועל זה, ידידי, צריך לחשוב קודם. אי אפשר רק לחשוב שיש לנו חיל אוויר נפלא ושהוא יפתור את כל הבעיות. עם הבעיות שחיל האוויר יוצר, מתמודדים תושבי ב"ש ואשקלון, וחיילי הרגלים אחרי זה צריכים להתמודד עם הגל החדש של הבעיות. ב"מידתיות", כמובן.

    2. אני מבין ממך שאתה תומך בתגובה רק לשם התגובה. רק כדי להראות שאנחנו לא פראיירים. האם זה מוכיח את עצמו?
    ושוב, אני אחזור לטענה שלי לפיה יש יותר משתי אפשרויות של "תגובה" ו"הבלגה", וזו האפשרות השלישית שאליה נגיע בסוף והיא לדבר איתם.

    3. חיזבאללה הוא ארגון טרור שפועל מתוך מדינה ריבונית. חמאס הוא הגוף השולט מבחינה חוקית ברצועת עזה. חמאס אמור להיות מחוייב מבחינה חוקית להסכמים בינ"ל, חיזבאללה לא. אם רוצים לחתום הסכם הפסקת אש שברצוננו שגם יקויים, צריך לעשות את זה בצורה שתהה משתלמת גם לחמאס לקיים אותו (היינו, הסרת המצור וכולי). אם אנחנו באמת רוצים להיות נבונים, אנחנו צריכים לערב בהסכם הזה גם את אבו-מאזן ואת הסעודים, וכך להעלות את קרנם של המתונים, ולהראות שעל-ידי מו"מ משיגים דברים, לא על-ידי טרור. כמובן שעד היום נהגנו בדיוק ההפך, אז אין לי יותר מדי ציפיה שהמהלך הזה יתגשם בקרוב. את מלחמת לבנון, לו היו נוהגים בשכל, היה אפשר לסיים הרבה יותר מוקדם, ועם הרבה יותר הישגים לישראל. אם היינו מסיימים את זה כשסניורה עוד היה בצד שלנו, ולפני שהרגנו עוד אלף לבנונים והעברנו אותו לצד של נסראללה, היינו יכולים באמת להיפטר מהחיזבאללה. במקום זה העדפנו להלחם עוד ועוד, ובסופו של דבר לתת לחיזבאללה לגיטמציה עממית כזה שמגן על ריבונותה של לבנון.

    4. אז אתה מציע שנפעל גם כן בשיטות לא דמוקרטיות ומלוכניות? זו באמת טענה שמוזרה לי. אני תמיד מתפלא לראות "אנשי שמאל" שמייחלים לזה שפעם אחת, רק פעם אחת, ננהג כמו משטרים אפלים או משטרים לא דמוקרטים. זה מצחיק כי זו טענה שבדרך כלל מגיעה מאנשי ימין, מכאלו שרוצים "להכניע" את הטרור, או "לצרוב תודעה", ובו בזמן מטיחים בשמאל (בצורה די אדיוטית) שהוא מעריץ את סטאלין.
    אני מעדיף להמשיך לפעול תחת מגבלות של אמנות בינ"ל, בג"ץ ובצלם, תודה. הדבר הכי גרוע, לדעתי, שיכול לקרות לנו, זה שנתנהג כמו אויבנו, ועוד נצדיק את זה ונתיימר להיות מוסריים יותר.

  13. יואב הגיב:

    אף גורם לא מכיר בחמאס כמשטר חוקי, אולי מלבד אירן והחיזבאללה. להזכירך איך החמאס תפס את השלטון בעזה וכמה אנשי פת"ח נשחתו תוך כדי. לא סתם אתה לא רואה אינתיפאדה שלישית בגדה כתגובה למלחמה בחמאס.

    רק אחרי שתפנים את זה תבין שלהסכם עם ממשל חמאס לא נגיע, ולא, אני לא מחשיב את התהדייה כהסכם – לפניו היו להם קסמאים שהגיעו לשדרות ואחריו יש להם טילי גראד שמגיעים לגדרה, אתה יכול לעשות אינדוקציה ולהבין מה יקרה אחרי התהדייה הבאה.

    החמאס לא מסכים להצבת כוח רב לאומי, המצרים לא מסכימים לכוח רב לאומי, אז על מה נסתמך בהסכם איתם? על טוב ליבם? כאן אנחנו חוזרים למה שאני טענתי לגבי הפוסט שלך – כל מה שנעשה להם בעזה לא צריך להיבחן במבחן המידתיות שלך. אנחנו רק מסכימים לגבי הוצאת הכוח הקרקעי משם כי אני מעדיף להוריד בניין שלם בעזה מאשר חייו של חייל אחד של צה"ל. 

    ירדן לא אוייבת שלנו ואני מציע ללמוד מההסטוריה במזרח התיכון מה עבד ומה לא ומעולם שיחות עם ארגון טרור לא הוכיחו עצמן לאורך זמן (ואם תביא כדוגמא את אוסלו, אביא לך כדוגמא את אינתיפאדה אל אקצה). עם בצל"ם ובג"ץ לא ניצחנו עדיין אף מלחמה.

  14. דותן הגיב:

    יואב, אז אני לא מבין מה הפתרון שלך. הדרך היחידה שלנו לשרוד פה היא רק אם נאמץ שיטות לא דמוקרטיות? הדרך היחידה שלנו לשרוד היא על-ידי זה שנסרב להכיר בעובדה שהחמאס – מה לעשות – הוא ששולט בעזה, ולעולם לעולם לעולם לא לדבר איתו? שנחיה בהכחשה? שפשוט נסרב לחפש איך להתפשר גם עם הגרועים שבאויבנו?
    באמת, מה הפתרון שלך? להוציא משם את החיילים ולהמשיך לכתוש את עזה מהאוויר ועם ארטירלריה? זה ייקדם אותנו? זה יקרב אותנו לשלום? זה יהיה "אור לגויים"?

    (אגב, בצלם, לא בצל"ם).

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s