הוא תמיד מזכיר לי תקווה: תרומתי הצנועה ללינק שאינו נגמר

(התחל ציטוט)
הלינק נוצר אצל סיני גז (ומכאן אני מעתיק ממנו), שהעביר לעידו שהעביר לאטימולוגיה שהעבירו למעיין דר שבחרה להעביר למזבלה שזרקו את הלפיד ליוני ציגלר. ציגלר הסתבך קצת, הסתלבט קצת והעביר את הלינק ליאיר יונה שפינק בהשמעת בכורה אמיתית והפתיע את שמוליק כץ שהעביר לנדב לזר שהוסיף שיר לשרשרת.

נדב העביר לאורי, שהעביר לאייל גרוס, שגילגל לאייל ניב ומשם (סוף ציטוט) אל נתי יפת מ"מחשבות פוליטיות". נתי העביר את זה אליי.

לכבוד הוא לי, ותודה!

אני מכאן מעביר את הלינק לנדב פרץ, שבשבוע שעבר הצליח לתאר בדיוק את המחשבות שאני עוד חושש מלחשוב בכל רם כשהוא כתב על 'קו השבר' שלו.

זו הפעם הראשונה שאני משתתף במשהו כזה. חשבתי שראוי לכבוד המאורע, ולכבוד זה שהיה היום נעים בחוץ, לכבוד סיומה של המלחמה הנוכחית (שבעצם תסתיים באמת רק ב-11 בפברואר), ולכבוד השינוי שסוף סוף הגיע, להיות אופטימי. הייתי מאוד שלילי מעל דפי הבלוג הזה לאחרונה. שליליות, חברים, זה לא טוב לבריאות, ובכלל, כאופטימיסט נואש, המלחמה הזאת באמת לא עשתה לי טוב. באמת מזל שהיא נגמרה.

———–

מלחמות תמיד היו ותמיד יהיו דבר מכוער. המלחמה הזאת הוציאה מישראל ומהישראלים דברים מכוערים שלא ידענו שהם שם, או שידענו והתעלמנו, או שידענו וניסינו להזהיר ולהתריע, אבל אף אחד פשוט לא רצה ו/או רוצה לשמוע עליהם או לייחס להם חשיבות. בשלושת השבועות האחרונים היינו גזענים מתמיד, לאומניים מתמיד, לוחמניים מתמיד, ואדישים לסבלם של אחרים מתמיד.
אני מניח שרוב הישראלים הסתכלו על עצמם בשבועות האחרונים וחשבו שזו שעתנו היפה. זו לא הייתה שעתנו היפה. אני, לא פעם, הרגשתי שזו הייתה שעתו היפה של הסחלה של כל מה שרע בנו.

ואתמול הייתה שעתה היפה ביותר של אמריקה. מאות שנים של גזענות, של פחד, של שנאה, של שמרנות, פשוט השתתקו ליום אחד. ברק (כן לעזאזל, ח-ו-ס-י-י-ן!) אובמה הושבע כנשיא, ואנחנו קיבלנו מנהיג עולם חדש. שמונה השנים של ג'ורג' דאבליו בוש – האיש שאחראי יותר מכל מנהיג אחר למצבו הגרוע של העולם היום – נגמרו לצלילי הקלידים של סטיבי וונדר למרגלות אנדרטת לינקולן. ראיתי את זה, ושוב, התמלאתי אופטימיות.

כן, הוא יכול לפשל, הוא יכול לא להצליח, הוא יכול להסתבר כסתם עוד הבטחה שתעלם.
אבל הוא יכול גם להצליח. הוא יכול להיות מצויין. שיחת הטלפון הבין-לאומית הראשונה שלו הייתה לאבו-מאזן. זה מראה משהו. גם הצו שכבר הוציא היום לסגור את גוואנטאנמו תוך שנה. זה לא רציונאלי להיות אופטימי כי התאכזבתי כל כך הרבה פעמים מפוליטקאים ומהבטחותיהם, אבל הפעם זה מרגיש שונה. הפעם אני חושב שיש לי סיבה טובה מאוד להיות אופטימי ולחשוב שהעולם, החל מאתמול, בדרכו להיות עולם טוב יותר.
אז ברינג איט און ביבי וליברמן (וברק ולבני, שלא חלילה תהיינה לקוראי הבלוג אשליות). גיב איט יור בסט שוט. תעשו כל מה שאתם יכולים כדי לחרבן עוד יותר את המצב פה. אני יודע שתנסו לגרור את מלחמת מאה ומשהו השנים שלנו עוד הרבה. אני יודע שתנסו לדרדר אותנו עוד. אבל אני גם יודע שגם אתה, מר נתניהו, ראש ממשלת ישראל הבא, תפנה בקדנציה הבאה שלך התנחלויות. אני גם בטוח שתפנה יותר התנחלויות מאולמרט. ואני יודע שזה הרבה בזכות אובמה, והרבה בגלל שסוף סוף נפטרנו מבוש.
לי, היום, יש תחושת אופטימיות כזו שגורמת לי להאמין שכמה שלא תנסו, זה יהיה לכם הרבה הרבה יותר קשה לדפוק אותנו. לי, היום, יש תחושת רוח מערבית חזקה שעוד עשוי, על אפכם ועל חמתכם, להיות פה טוב.

פוסט זה פורסם בקטגוריה אובמה, אינטרנט, אמריקה, בחירות, ביבי, בלוגים, הבלוג, זמנים טובים, ישראל, מלחמה, עזה, שלום. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על הוא תמיד מזכיר לי תקווה: תרומתי הצנועה ללינק שאינו נגמר

  1. נתי הגיב:

    איזו רוח משמחת🙂
    אמן!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s