למה אני מצביע מרצ, עדיין, ולמה אני קורא גם לך לעשות את זה (ועוד משהו קטן…)

(ה"עוד משהו קטן" הוא הרבה יותר חשוב, אז אם את/ה עדיין לא יודע/ת עליו, אני ממליץ לגלול אל סוף הפוסט ולקרוא על מה שבאמת חשוב בחיים, ולא על כל השטויות האלה של הפוליטיקה וכל זה…).

ולמטרת הפוסט:
מאז שאני מצביע אני מצביע בלהט. בכל מערכת בחירות שהשתתפתי בה הייתי מאוד בעד מישהו (ולפעמים הייתי מאוד בעד מישהו גם כשלא באמת השתתפתי במערכת הבחירות, אובמה למשל). אני מאוד אוהב את הרעיון הדמוקרטי, ומאוד אוהב את ההשפעה שיש לנו – בעיקר בארץ, ובאמת לכל אחד מאיתנו – על התוצאות של הבחירות, ועל הדרך שבה המדינה תתקדם, אם היא תתקדם.

הבחירות האלה הן שונות.

זו לי הפעם הראשונה שאני מצביע למה שאפילו אני מגדיר כ"רע במיעוטו". כמעט תמיד הצבעתי למרצ, ותמיד, עד לפני שנתיים וקצת, ראיתי מתאם מאוד גבוה בין מה שאני חושב, מרגיש ורוצה שיהיה לבין מה שמרצ אומרים ומנסים לפעול לטובתו.

אני סמולן, כן, סמולן עם ה"ס" הזו שהפכה ללעג כה נוראי. אני מאמין קיצוני בזכויות אדם ואזרח. אני נגד מלחמות בצורה מצורה כמעט מוחלטת (ובהיסטוריה המודרנית אני יכול לחשוב רק על מלחמה אחת שהייתה באמת מוצדקת ובלתי נמנעת). אני מאמין שכל בני האדם נולדו שווים: בלי שום הבדל על בסיס דת, גזע, מין או מגדר. אני מאמין בהפרדה חוקית ומלאה של הדת והמדינה. אני מאמין שמדינה בעלת סממנים חברתיים ותרבותיים יהודים – שאת רובם אני מאוד אוהב ורוצה לקיים ולשמר בעצמי – לא יכולה לכפות על יהודיה להיות אורתודוקסים (או לזייף את היותם כאלו ביום חתונתם וביום שאחרי מותם, אלא אם אתרע מזלם והם מתו בירושלים, ואז עליהם לזייף זאת עוד בו ביום). אני מאמין שאין לאף עם זכות – שום זכות! – לשלוט על עם אחר. אני מאמין שזו חובתה ואחריותה של המדינה לדאוג שאזרחיה ותושביה לא יהיו רעבים, שהם יהיו בריאים, שתהיה להם נגישות אל מוסדותיה ואתריה, שיחיו בכבוד וימותו בכבוד. אני מאמין שחוף הים, היערות, הגבעות, הרחובות, השמיים, המדבר, הנחלים, והפארקים הם של כולנו ועליהם להשאר של כולנו. אני מאמין שזו אחריותנו המלאה – ואחריותה המלאה של הממשלה להפעיל מדיניות שתכריח אותנו לעשות זאת באופן חוקי! – לשמור על הסביבה בה אנו חיים. אני מה שיקראו לו כל אלו שכה מפחדים מתפיסת העולם הזו, "יפה נפש".

אני סמולן, אותו יצור שהפך לכה נלעג, כי איני מוכן להתפשר על היותי שמאלני בישראל של בשנת 2009. אני שמאלני כי אני באמת רוצה שתפיסת העולם הזו היא זו שתוביל את המדינה שלי. אני שמאלני כי אני בספק  אם במקרה ותפיסת העולם הזו לא תוביל את מדינת ישראל, מדינת ישראל תשרוד פה עוד שנים רבות.

אני מפחד מהגל הגזעני שהשתלט על המדינה שלי בשנים האחרונות, אבל אני גם מפחד מלאבד את התקווה שאני יכול עוד לעזור ולתקן את המצב. אני רוצה להאמין שסופנו לא נמצא ממש מעבר לפינה והוא בלתי נמנע, אלא שהמטוטלת עוד יכולה לחזור לצד השני. ארה"ב (שהיא מדינה הרבה פחות דמוקרטית מישראל, העם שם הרבה פחות מאמין ומשתתף בהליך הדמוקרטי שקובע את מדיניות הממשלה) של בוש הייתה ארה"ב הימנית ביותר אי-פעם. ארה"ב של השבועיים האחרונים היא ארה"ב השמאלית ביותר אי-פעם. וזה, כמו שכתבתי בשבוע שעבר, נותן לי תקווה גם לגביי החור הקטן הזה שלנו פה.

אני יודע, או מקווה, שרוב הישראלים הם לא באמת גזענים. הם לא באמת לא רוצים את הפתרון שברור לרובם שהוא היחידי לסכסוך בינינו לבין שכנינו. הם פשוט איבדו תקווה. הם לא מודעים לאלטרנטיבות. הם לא מודעים למה שקורה בצד השני. אני יודע, או מרגיש, שכל עוד יש לי את קמצוץ האמון הזה שרוב הישראלים עוד יכולים להתעשת, אין לי את הפריוולגיה לאבד תקווה לגביי המקום הזה.

ובגלל זה אני מצביע מרצ.

מרצ, מאז שאני מצביע לה, היא מפלגת אופוזיציה שקטנה ומצטמקת מכנסת לכנסת. זו מפלגה של 5 חברים, שכמעט ולא נספרת בכלום. אבל בשנים האחרונות היו שלושה אירועים שבהם קולה של מרצ היה חשוב. באחד מהם מרצ פעלה כמו שרציתי שתפעל, ובשניים האחרים היא פעלה בדיוק ההפך משרציתי שתפעל. ההתנתקות החד-צדדית והחלקית מרצועת עזה, בניגוד למה שכמה צעקנים חושבים, לא הייתה ואיננה הפנטזיה של השמאל. מרצ התריעה בפני שרון על הרע שפעולה חד-צדדית שכזו תיצור, אבל מרגע שהבינה שזו התוכנית היחידה שעל השולחן, לא הייתה יכולה להתנגד לפינוי המתנחלים מרצועת עזה. במקרה הזה, מרצ תאמה בדיוק את עמדותיי.
בשתי מלחמות הברירה המיותרות האחרונות שהביאה לנו ממשלת קדימה-העבודה, מרצ יישרה מיד קו עם הממשלה ואת הציוץ הקטן שהשמיעה נגד המלחמה, השמיעה בשבוע-שבועיים-שלושה איחור. ברגע האמת, לפחות מבחינתי, מרצ לא הייתה מפלגת שלום, אלא מפלגה שישרה קו עם שתי המלחמות הכי מיותרות והכי טיפשיות שהיו לנו. המלחמה האחרונה הייתה האכזבה הכי גדולה שחוויתי ממרצ ולראשונה שקלתי באמת שלא להצביע להם.

אז למה אני עדיין מצביע מרצ ומבקש לעודד את שני קוראיי לעשות כן?

משתי סיבות עיקריות:
1. האלטרנטיבות אינן יותר ראויות בעיניי, לפחות לא במערכת הבחירות הנוכחית. מובן שאיני מתכוון להצביע למפלגה שכמעט בוודאות תכנס לקואליציה של ראש ממשלת ישראל הבא, ביבי נתניהו. מפלגות שיכנעו שוב ושוב לליברמן ולאלי ישי, אינן ראויות בעיניי. גם אין בכוונתי לתת את קולי למפלגה שאיני בטוח שתעבור את אחוז החסימה, וזאת על אף שהתנועה הירוקה-מימד, למשל, נראית לי כמפלגה חיובית ביותר, שכן ראוי בעיניי סדר היום האזרחי, החברתי והסביבתי שהיא מציגה. ומעבר לכך, כמובן שאיני יכול לתת את קולי למפלגה שקולה אינו ברור בשאר הענינים הנוגעים לתפיסת עולמי.
האלטרנטיבה הראוייה היחידה ששקלתי באמת הייתה חד"ש. חד"ש, לפחות בפנים אותה היא מציגה לציבור היהודי, היא בהחלט מפלגה ראוייה: היא נקייה, היא שמאלית, היא ירוקה, היא מציגה שותפות יהודית-ערבית, והיא אכן הייתה מובילת המאבק נגד המלחמה בעזה ובנגב. עדיין, איני יכול להצביע להם. אני מקבל ממספר מקומות (למשל 1, 2) את הרושם שחד"ש אינה מפלגה שמדברת בקול אחד אל שני הקהלים שלה. עכשיו, ברור לי ומקובל עליי שהקהל היהודי שונה באופיו וברצונותיו מזה הערבי. זה עדיין אינו מצדיק בעיניי את הדגשתו הכמעט בלעדית והאדרתו מעבר לכל פורפורציה של דב חנין (וזאת אף על פי שהוא בעיניי אולי הח"כ המוצלח בכנסת הנוכחית) מול הקהל העברי של התנועה, וזאת מול הדגשת מסרים אחרים מול הקהל הערבי של התנועה. אם רצוננו אכן בשותפות אמיתית, זו לא תושג אם אני מצביע למפלגה שאינה אומרת לי את כל האמת. אני אכן שואף לשותפות עם שכניי הפלסטינים אזרחי ישראל, אבל לצורך כך על שנינו לקבל ולקדם את אותם המסרים. אכן, אני בור ואיני יודע ערבית, אבל אם האתר העברי של חד"ש סולד מלאומנות ואין בו שום סממן לאומי-יהודי-ציוני, חורה לי העובדה, ולו ויזואלית, שבאתר הערבי ישנם כאלו למכביר מהצד הפלסטיני (הערה קטנה: האתר ועיצובו שונה קצת בימים האחרונים. לדעתי זה קרה בעקבות לא מעט ביקורת על העניין). כל עוד איני יודע במאה אחוזים מה יקדמו חברי הכנסת שאכניס למשכן, איני יכול להצביע להם. לא פחות חשוב מכך, וזו למעשה הסיבה העיקרית שאני לא אצביע לחד"ש, היא שגם חד"ש וגם מרצ הולכות להיות מפלגות אופוזיציה קטנות. אני מאמין חבר/ת הכנסת ה-5/6/7 של מרצ יקדמו את תפיסה הקרובה לתפיסת עולמי יותר מחבר הכנסת ה-4/5/6 של חד"ש. מעבר למחאה הנדרשת והראוייה שחד"ש מובילים כנגד "השמאל הישן" שתמך המלחמה המיותרת, מרצ היא כן מפלגה ראוייה ברובה.

2. מרצ היא, כאמור, מפלגה טובה. אולי לא טובה כפי שהייתי רוצה שהיא תהיה, אבל זו מפלגה טובה. חברי הכנסת שלה הם פעלתניים, ישרים, חרוצים וראויים לאמוני. מכל השטות הזו של "התנועה החדשה" אמנם לא יצא יותר מדי, אבל את רוב מועמדי הרשימה שנמצאים במקומות ריאלים (כלומר את אילן גילאון, זהבה גלאון, מוסי רז וניצן הורוביץ) אני רוצה לראות בכנסת. הם כולם אנשים ראויים שיפעלו לקדם, בדיוק כפי שעשו עד היום, את תפיסת העולם שלי כפי שהצגתי אותה מוקדם יותר בוידוי ה"אני סמולן" שלי. אכן, הם לא יעשו זאת בצורה מושלמת, ואכן ייתכן שכשתפרוץ המלחמה המיותרת הבאה הם יישרו קו איתה, אבל אני עדיין מאמין שמרצ – בבחירות הנוכחיות – היא עדיין הדרך הטובה ביותר להשפיע על האג'נדה השמאלית, המתקדמת, הסוציאל-דמוקרטית, והאזרחית של הכנסת ואולי של הממשלה, אם יקרה נס וביבי יפסיד.
מעבר לכך, מכיוון שאיני רוצה לאבד את הרלוונטיות שלי לנהל שיח עם שאר הישראלים (אותם אלו שאני עדיין מתעקש לא לאבד תקווה לגביהם), אני יודע שדווקא מתוך הפלטפורמה של מרצ אני אוכל לעשות את זה. אני עדיין מקווה להקמתו של גוף חדש או מתחדש בשמאל הישראלי, תנועה שתדע להציע תפיסת עולם מדינית וחברתית שתציע אלטרנטיבות אמיתיות וריאליות לציבור הישראלי ושתוכל בבוא היום (היינו בבחירות של עוד שנתיים-שלוש) אכן להעמיד את עצמה כאלטרנטיבה ראוייה לשלטון הליכוד א' / הליכוד ב' ושותפיהם הקואליציונים ממפלגות העבודה, האיחוד הלאומי וישראל ביתנו.

זו מערכת הבחירות הראשונה מזה הרבה שנים שבה איני לוקח חלק פעיל כחלק מקמפיין הבחירות של מרצ. קשה לי עם זה, אבל יותר קשה לי עם מרצ כרגע. אני גם יודע שהסיבות שלי להצביע למרצ היום הן אולי לא הסיבות שיכולות לשכנע את רוב מכריי או חבריי (שחלקם הגדול, למשל , תמך במלחמה, לפחות בראשיתה, ממש כמו מרצ), ושלכן אולי ייקשה עליי לשכנע אנשים למה להצביע דווקא להם. אבל עדיין, ולמרות שאיני מגוייס לכך במלוא כוחי, ולמרות שאני אכן הולך להטיל את הפתק הזה אל הקלפי עם הרבה ספקות, אני עדיין מאמין שהפתק של "התנועה החדשה – מרצ" הוא הפתק הנכון ביותר שניתן לישם בעוד שבוע במעטפה הכחולה.

——-

שתי הערות מנהלתיות קטנטות:

1. יש האדר חדש לבלוג, גם הוא בעיצובו של מייג'ור טום יבדל"א. שתי התמונות הן תמונות שאני צילמתי. אוהבים את השינוי? מתגעגעים לישן, הטוב והמוכר? דונט בי א סטרינג'ר, תגובות יתקבלו בברכה!

2. בצד שמאל למעלה (מתחת לבאנר עם ליברמן המחייך, שגם הוא חדש פה, אבל הוא רק זמני), יש לינק לדברים שראויים לקריאה בעיניי מהגוגל רידר שלי. זה מתעדכן לפעמיים פעם בכמה ימים, ולפעמים כמה פעמים ביום. יש שם הרבה דברים טובים ואני בהחלט ממליץ בחום.

——-

והעוד משהו קטן:

אני ורובין מתחתנים!🙂

פוסט זה פורסם בקטגוריה בחירות, המחוקקים שלנו, יקירתי, מרצ, פוליטיקה, שמאל ישראלי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

4 תגובות על למה אני מצביע מרצ, עדיין, ולמה אני קורא גם לך לעשות את זה (ועוד משהו קטן…)

  1. Drazick הגיב:

    רבים מהערכים שאתה מאמין בהם אני מאמין לא פחות ממך.
    אני לא "סמולן". אבל אתה כן, יודע למה?
    כי אתה מנכס אותם לעצמך, ולאיזו מפלגה קיקיונית שכאילו פועלת "בשם הטוב בעולם".

    שום דבר ממה שאמרת לא קשור למר"צ בשום קשר.
    השאלה היא הפרקטיקה, לא רק עקרונות יפים שכולנו מאימנים בהם.

    מזל שאתם לא אומרים שמרת בעד ישראל טובה יותר והשאר לא…

  2. דותן הגיב:

    1. אני לא מנכס אותם לעצמי, אני פשוט מצביע למי שאני מאמין שיקדם את הערכים בצורה הטובה ביותר.
    2. קיקיונית? מה בדיוק הופך מפלגה לקיקיונית? זה שהיא לא מחזיקה בדעת הרוב שלרוב אפאטי? זה שחבריה לא מבלים את חצי הקדנציה בחקירות? זה שהיא נאמנה לדרכה, גם אם לעיתים זה קשה ומעורר ויכוחים בקרב חבריה ופעיליה? זה שהיא לא מתפשרת ולא יושבת עם פאשיסטים סביב אותו שולחן ממשלה? זה שכמעט תמיד כולם מסכימים איתה, רק באיחור של כמה שנים?
    3. מרצ. לא מר"צ.
    4. מה לעשות, אני שואף גם ליישם דברים שאני מאמין בהם, לא רק לדבר עליהם פעם בשנה ביום הזכרון לרצח רבין.
    5. אני דווקא כן אומר את זה. ברור שליברמן, למשל, לראייתו, גם כן רוצה ישראל טובה יותר. לי, לעומת זאת, אין ספק שהישראל שליברמן מתכנן לי רחוקה מלהיות ישראל טובה. אכן, יש עוד כמה מפלגות שאני יכול להסכים עם חלקים מהחזון שלהם לגביי איך ישראל צריכה להראות, אבל מרצ בעיניי מייצגת את החזון הקרוב ביותר לראיית עולמי. אני רק מקווה שהם אכן יפעלו לאור החזון הזה.

  3. אגם השועל הגיב:

    אם אני מגיב זה אומר שיש לפחות שלושה קוראים. וזה כנראה הדבר החשוב ביותר בתגובה שלי.

    כמו שדיברנו בינינו אבל אני גם אוסיף פה כדי שזה יהיה חקוק בדפי ההיסטוריה. בחירה במרצ זאת לא בחירה "ברע במיעוטו". זאת בחירה באופוזיציה השמאלית-ציונית היחידה היום. מכיוון שכולנו מודעים לכך שלא תקום ממשלת שמאל בכנסת הבאה, וכולנו יודעים את כוחה של מפלגת העבודה הן בתור מפלגת שמאל והן בתור מפלגת אופוזיציה בחירה במרצ איננה נעשית ממניעים בעד בכל מקרה.

    בברכת "שיקולים פוליטים מתורגמים למתמטיקה זאת דרך חיים"

  4. דותן הגיב:

    אני עדיין מחכה לקורא השלישי, ועד שהוא יגיע, אני מקפיא את התיאוריה שלך…🙂

    מבחינתי, היום, היא כן "הרע במיעוטו". היא לא מפלגה מצויינת בעיניי כפי שהיא הייתה, או לפחות נראתה לי, בעבר.
    אם ג'ומס, למשל, אכן התקשר לאנשים ואמר להם לא ללכת להפגנה נגד המלחמה (כפי שהבנתי מכמה אנשים שדיברתי איתם בהפגנה), הוא איבד אצלי המון נקודות. השתיקה של חברי מרצ בנושא המלחמה, שהייתה כמעט כולה משיקולים פוליטיים, גרמה למרצ להפוך ל"רע במיעוטו". הדבקות בתג ה"ציונית" הזה לא כזה מרשים אותי. מה, כל מי שציוני תמך המלחמה?
    אם זו, כפי שאמרת, האפשרות "היחידה" שלי, זה לא הופך אותה למושלמת, ואני בהחלט רואה בה את "רעה במיעוטו". ויש לי אופציות אחרות, כפי שכתבתי. הצבעה לחד"ש גם כן לגיטימית בעיניי וגם הצבעה לתי"מ.
    זה בסדר, זה לא נורא, אתה רואה – אני עדיין תומך במרצ, אני אפילו מנסה לשכנע אנשים להצביע להם (ונראה לי שאתמול אפילו הצלחתי לשכנע מישהי), אני פשוט אומר שאני עושה את זה תוך כדי הצהרה על אכזבתי מהם בשנים האחרונות.
    בברכת "בחייאת שאני לא מבין כלום במתמטיקה, לא קראתי את המשפט של פרמה, ועושה רושם שאני הולך לקבל ציון רע מאוד בקורס שאני לוקח בשיטות מחקר כמותניות".

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s