אומרים ספינולוג, ספינאי, או ספינוסיסט?

עוד משהו קצר (בערך), כתוספת על מה שנכתב כאן לפני כמה ימים על השמאל הלאומי.

במאמר שפורסם היום ב'הארץ' אלדד יניב ממשיך בשני הפרוייקטים העיקריים שלו: שכנוע שיציאה מכל השטחים אל הקו הירוק, תוך תיקוני גבול, הוא האינטרס הציוני, ותקיפת כל מי שאינו בדיוק כמוהו. הוא עושה את שני אלו, כרגיל, תוך חנפנות אל המרכז החמים, זה שבין נתניהו, ברק ולבני, ותוך תקיפת כל מי שימינה מנתניהו או שמאלה מלבני.

הדוגמה המובהקת ביותר היא כריכת חנין זועבי (שהשימוש בשמה, נעשה, כמובן, רק בגלל שאין שם שאמור להפחיד ולהרתיע את הישראלי הממוצע יותר משמה של הח"כית הסוררת  – זה שבמרמה נכנסה לכנסת ישראל, אך בעצם כל הזמן הייתה טרוריסטית טורקית תומכת חמאס, לא כן?) ודב חנין. את שני אלו מחבר יניב עם רובי ריבלין ומשה ארנס וביחד מגדיר אותם, תחת השם האפשרי, כ"מפלגת מוות לציונות". זה פופוליזם זול ומסוכן, שכל מי שעוסק או קורא על האידיאולוגיות שבשמאל והימין הישראלי, מבין אותו.

ראשית, לא כל מי שדוגל בפתרון של מדינה אחת דוגל באותו הפתרון. זה מאוד זול להגיד שריבלין וארנס, שלאחרונה הציעו לשקול אפשרויות שאינן נכנסות תחת הרובריקה של "שתי מדינות", ובכללן סיפוח השטחים ומתן זכות הצבעה לתושביהן, רוצים את מה שזועבי רוצה. ריבלין וארנס רוצים מדינה שתוגדר כמדינה יהודית, אך שבה כל התושבים יהיו שווים מבחינת החוק. לצורך העניין, הם רוצים להרחיב את המבנה הלא־שוויוני הקיים כיום בתוך ישראל עצמה, אל כל השטחים הנשלטים על־ידי ישראל. להם עדיין חשובה מערת המכפלה יותר משחשובים להם חיי החיילים השומרים עליה, או חיי אלפי הפלסטינים הגרים סביבה. השמאל הדוגל במדינה דו־לאומית מציע פתרונות אחרים, ובכולם הדגש הוא על שוויון חוקי ואזרחי מלא בין כל תושבי המדינה, דבר שלא יהיה קיים בפתרון של ריבלין וארנס. ההפשטה של הפתרונות השונים שמציעים אלו שוויתרו על פתרון שתי המדינות, או שלמעשה לא האמינו בו מלכתחילה, חוטאת ליושרה שלהם ושל מתנגדיהם. היא לא שונה בהרבה מאלו הטוענים כי בהתנתקות הפך שרון לשמאלני וביצע את מדיניות השמאל. מדיניות השמאל, נזכיר, באה לקדם שלום ודו־קיום, יציאה מגוש־קטיף הייתה רק אמצעי, אחד מהם, בדרך למטרה זו, לא המטרה עצמה. עוד ראוי להזכיר, שלפי יוזמת ז'נבה, למשל, חלק מההתנחלויות ברצועת עזה היו נשארות תחת שלטון ישראלי, בתמורה לחילופי שטחים. הטשטוש של העובדות האלה, ההתעלמות מהפרטים הקטנים, ההסתכלות רק על הטכני במקום על האידיאולוגי, לא מכבדת את אלדד יניב.

שנית, דב חנין אינו חנין זועבי. שמעתי את דב חנין מדבר מספר פעמים, אחת מהן גם בדיון פומבי עם אלדד יניב במסגרת במת "עושים סדר בשמאל" שאורגן על־ידי 'שלום עכשיו'. בכל הפעמים הוא דיבר בעד פתרון שתי המדינות. הטשטוש של עמדותיו של חנין, כמו גם טשטוש דעותיהם וניתוחיהם החשובים של ריבלין, ארנס וזועבי הוא עוד ספין מבית מדרשו של אלדד יניב, ותו לא.

אבל הספין הזה, לא הוגן ומלוכלך ככל שיהיה, הוא משהו שאני מסוגל, בצר לי, להשלים איתו. לא מאהבת יניב ולא משנאת ריבלין או זועבי. אלא כי הוא מקדם משהו, שלו חלקית, הוא חשוב בעיניי. האמצעים מלוכלים, אבל לצערי, כנראה שאין דרך אחרת להגיע אל כל מי שנמצא במרכז החמים שאוהב לשמוע ולהגיד לעצמו שוב ושוב ושוב את המילה "ציונות". דב חנין, חביב וחכם ככל שיהיה, פשוט לא מצליח להגיע אליהם. גם חנין וגם יניב מטיפים לנסיגה ישראלית אל גבולות הקו הירוק, אבל רק לאחד מהם (זה שמתעטף בדגלי ישראל ובתמונות רבין ובן־גוריון) יש סיכוי שכל ה"מרכז" הזה יקשיב.

זו מציאות מצערת ועצובה, אבל כדאי שכל מי שכבר שנים מנסה לדבר, להתווכח ולשכנע את הציבור הישראלי בחשיבות פינוי ההתנחלויות בגדה ובהקמת מדינה פלסטינית, ישלים איתה. כמו שלא אהבתי את שרון ואת ההתנתקות, אין לי ספק שברגע שזו הייתה על השולחן, התמיכה בה, ובפינוי ההתנחלויות ובסיסי הצבא שבאו איתה, הייתה נכונה. כך גם, להבדיל, במקרה הזה. המהפכה לא תקרה מחר, ולא כדאי לוותר ולבטל שינויים קטנים (וכן, מסוכנים) בכיוון הכללי הנכון.

פוסט זה פורסם בקטגוריה פוליטיקה, שמאל ישראלי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על אומרים ספינולוג, ספינאי, או ספינוסיסט?

  1. אריה הגיב:

    יופי. נראה לי שלהערכתי המצב הוא גרוע עד-כדי ייתור פנייה לפרגמטיות אופטימית, אבל אני מודה שיש לי הרהורי כפירה (שביטאתי לאחרונה בתמיכה במרצ, לא בשמאל הלאומי), ובכל מקרה הניסוח והניתוח שלך קולעים ובהירים.

    דבר אחד הפריע לי: "להם [לריבלין ולארנס] עדיין חשובה מערת המכפלה יותר משחשובים להם חיי החיילים השומרים עליה". אני חושב שזה מציב אותם בעמדת המשיחיים / מלטפי הרגבים, בעוד שהרושם שלי הוא שהם פרגמטיים, שמאמינים שללא הגדה יהיה קשה לשמור על חיי אזרחים וחיילים גם יחד ממערב לה. אפשר בהחלט לדחות את ההערכה הזו, אבל נראה לי שהעומק האסטרטגי / הטופוגרפיה של גב ההר הם החשובים להם, ולא המערה עצמה. ובכל מדינת לאום גבולות ברי-הגנה הם חשובים יותר מהחיים של החייל הספציפי ששומר עליהם.

    • Dotan הגיב:

      תודה, אריה.

      למרות הנטייה שלי לקבל את ההערה שלך, על היותם של ארנס וריבלין יותר פרגמטים ממשיחיים, אני לא בטוח שפרגמטיות היא שמנחה אותם כאן. היחס לשטחים בימין תמיד היה מבוסס על חבלי אבות, על תפיסה שזו ארץ אבותינו. איש ליכוד לא צריך להיות נער־גבעות משיחיסט כדי לחוש חיבור היסטורי למערת המכפלה או לקבר רחל. למיטב ידיעתי, דווקא התפיסה של גב ההר כאסטרטגיה ביטחונית הייתה יותר נפוצה בשמאל המערכניקי.

      ובכל אופן, הטיעון הזה פחות רלוונטי בדיון הנוכחי. הרי יהודה ושומרון היו יכולים להיות חשובים במקרה של פלישה קרקעית ירדנית או עיראקית. במקרה של פצצה איראנית, הם פחות רלוונטים. כלומר, אם התירוץ לאחיזה בהר היה בטחוני, איך *השארתם* של מיליוני פלסטינים, ועוד אזרחים, כאלו עם גישה חופשית לתל־אביב וירושלים, מסתדרת?

      אני באמת חושב שהם מעדיפים את הארץ השלמה, מסיבות היסטוריות ומסיבות של חשש לפנות מתנחלים, ובכך לא לפגוע במה שהם תופסים כמהות הציונות – ישיבה בא"י. אבל שוב, יכול להיות שאתה צודק. כך או כך, מניעיהם ומטרתם אינה זהה לזו של בל"ד, ובוודאי לא לזו של חד"ש.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s