השמאל שחוסם את התינוקות שמגיעים בקדילק של דילן בזמן הפסקת החשמל

כמה הערות קצרות, ועם שונאי איחוד הדברים הקטנים לפוסט אחד הסליחה.

1. ממה שראיתי באינטרנט ומהדיווח הקצר שקיבלתי מאחותי אני מבין שהעדויות סותרות לגביי אם העצרת הייתה יותר פוליטית מאשר בדרך כלל או פחות פוליטית מבדרך כלל. וואלה, בכל אופן, הצחיקו אותי כשכדוגמא להיותה של העצרת פוליטית, הם ציינו את הזמנתם של מדינאים כדוגמת נשיא המדינה פרס והמדינאי אהוד ברק. אז פרס מגיע כל שנה. להפך, זה שהוא הגיע כנשיא ולא כשר או ראש מפלגה אמור דווקא להראות את הממלכתיות שבעצרת. והמדינאי ברק כבר נאם בה בעבר. דרך אגב, גם המדינאית ציפי לבני נאמה בעצרת הזו בעבר. מה ההבדל?

2. ובעניין הנאום של ברק. זה באמת מרשים שהוא מדבר יפה על הגעגועים לפעם ועל התקווה. חבל רק שבאותו זמן הוא קיבל את האישור למבצע הבא שלנו בעזה. ממש עושה תהליך שלום כאילו אין עזה ונכנס בעזה כאילו אין תהליך שלום.

3. והברקה קטנה לשם למבצע שבו ננתק את החשמל למיליון וחצי תושבי רצועת עזה: "מבצע אור לגויים".

4. איתמר בן גביר החליט להגיש תלונה על ביזוי בית המשפט נגד יובל רבין בגלל שזה זלזל בהחלטתו של השופט גורפינקל לאשר את קיומה של ברית המילה של הבן של יגאל עמיר בבית הכלא. מה שמצחיק בכל הסיפור זה שאת התלונה הוא הגיש במשטרת חברון. משטרת חברון? באמת? זה המקום שאמור לסמל את החוק ואת הכבוד לחוק?

5. ובאותו עניין. "מפגיני השמאל" שמתכוונים להפגין מול הכלא ולנסות לחסום את המכונית שבה מביאים את התינוק לכלא לא מוסיפים כבוד לאף אחד ולא מוכיחים שום דבר מעבר לצרות עולמם.

6. מעניין ומבאס לקרוא על השביתות הנמשכות בבתי הספר, באוניברסיטאות ובבתי הקפה. קודם כל, הכי מפתיע אותי שזה עדיין נמשך בקופי טו גו. אפילו שטראוס כבר היו אמורים להבין שזה פשוט לא משתלם להם. שזה פשוט עושה להם רע. ובאמת שלא מדובר במשהו כזה מהפכני או נוראי שהעובדים מבקשים. השביתה במערכת החינוך מגיעה לרמה מגוחכת ואני חושב שזה מה שיכול סופית לסגור את הקלסר שנקרא "יולי תמיר – היא עוד תצליח". נגמרו לנו ההתלבטויות, נכון?

7. וקצת באותו עניין. יהונתן גפו, שאני מאוד אוהב אותו, כתב טור מאוד יפה ב NRG (ואני מניח שגם במעריב, אבל באמת שחבל על הנייר שהעיתון הזה מבזבז, לא?). סתם רציתי להמליץ.

8. הרולינג סטון הגיע היום עם הגיליון השלישי והאחרון בחגיגות ארבעים השנים למגזין. זה באמת אירוע משמח. בכל גיליון רואיינו הרבה אנשים חשובים וחושבים, ובגיליון הנוכחי אפילו כמעט כל האדמו"רים של האמריקאים שהם בסדר היום (לפחות לפי רולינג סטון)– ביל קלינטון, אל גור, ג'ון סטיוארט וביל מאהר. מה רבה הייתה אכזבתי הסמלית לראות בעמוד הראשון פרסומת ענקית של בוב דילן לקדילק (הנה הגרסה הטלוויזיונית). אני לא חושב שחסר לדילן כסף. מה הוא באמת הרוויח מזה שהוא מפרסם רכב? ועוד כשמדברים כל כך הרבה (אפילו אצלנו) על כמה מכוניות מזהמות, ובעיקר הגדולות מהסוג שהוא מפרסם. אז ניסיתי להסביר לעצמי אותו: דילן כבר יודע שאת מקומו כאידיאולוג, כזמר מחאה וכאייקון שום דבר כבר לא יהרוס. גם העובדה שהוא לא עשה שום דבר באמת מרגש כבר כמה עשורים לא ממש הורסת את זה. גם זה שהוא יעשה משהו שהוא "בצד של הרעים" לא ממש יהרוס את זה. ועדיין – אני לא מצליח להבין. מה באמת היה לו להרוויח מזה? כולי תקווה ששאר הגיליון יהיה יותר טוב.

9. אני מרוצה מאוד מהעיצוב החדש באתר "הארץ". וכל הכבוד גם על סימון הכתבות בתגיות. ותודה לעונג שבת שבזכותו שמתי לב לזה. בכלל ובלי קשר – אם אתם עוד לא קוראים את עונג שבת, תתחילו.

10. ולסיום, את פרס אחדות ישראל השבוע מקבל פולי ז"ל שהצליח לגרום לכך שבכמעט שמונה מאות הטוקבקים הראשונים בכתבות שבישרו על מותו לא הופיעו אפילו פעם אחת המילים "סמולנים", "משתמטים" או "מלחמת אוסלו".

זהו. שבוע טוב.